תפיסת הצום בהיבט דתי ורפואי

ליצירת קשר עם תמורות לגבי לימודים ונושאים אחרים  צרו קשר

מזון הוא מקור הצ´י של הגוף. לצום קצר טווח ישנן תגובות שונות מצום ארוך טווח הן בהיבטים פיזיולוגים והן בהיבטים אנרגטיים. כיצד הצום משפיע על מערכות הגוף השונות? כיצד הוא משפיע על הצ´י ועל השן? אילו הנושאים עליהם נדון במהלך מאמר זה.

מהו בעצם צום? מניעה חלקית או מלאה של מזון מוצק או נוזלי והגבלה לשתיית מים בלבד (למעט צום על רקע דתי שבו חלה הגבלה גם בשתייה). וריאציות על צומות כוללים צום נוזלים כמו מרקי ירקות או תה צמחים או מזון המוגבל בכמות ובמגוון המשולב עם תוספי מזון כמו ויטמינים.
צום נחשב גם לאלמנט דתי. אנשים נוהגים לצום כדי לכפר על חטאים, כחלק מאבל או טקס דתי. במערב, צום לצורך תועלת בריאותית, היא גישה חדשה יחסית.

 צום בהיבט הדתי:
על פי תפיסת היהדות ביום הכיפורים ניתנת לנו הזדמנות לכפר על טעויות. אם ביום הזה ננצל נכון את התהליך הכולל הכרה בחטא, בקשת סליחה וכוונה שלא לחזור על החטא, התוצאה תהיה שבתום יום הכיפורים יתכפר לנו ונקבל חנינה, גם אם גזר הדין האלוהי היה לא מוצלח בהתחלה ´כי לא אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכיו וחיה´.
ממי צריך לבקש סליחה? ממי שחטאנו כלפיו. אם החטא היה כלפי המקום צריך לבקש סליחה מאלוהים. אבל יום הכיפורים אינו מנגנון אוטומטי לכיפור חטאים שבצעתי כלפי חברים. בשונה מהנצרות, וידוי לא מחפר על חטא שנעשה מול אדם אחר. הרבה יותר מורכב לבקש סליחה מאדם אחר ולא מאלוהים.
מצווה זו כוללת יום אחד של עינוי הנפש. זה כולל חמישה דברים בתוכו:
א – איסור אכילה ושתייה
ב – איסור רחיצה
ג – איסור סיכה
ד – איסור נעילת הסנדל
ה – אסור תשמיש המיטה

איסור אכילה ושתייה פירושו צום. היהדות אומרת שכדי שתוכל לעסוק בדיון הפנימי שלך עליך להתנתק מהנאות היום יום והדברים הגשמיים, דבר שמאפשר להתרכז במחשבה. כל הדבר הזה הוא תהליך שהאדם עובר עם עצמו. איש לא שותף לזה, לא כומר ולא רב. זה עניין אישי, כי אם משהו יודע שהוא לא בסדר הוא צריך קודם כל לתת דין לעצמו.
זוהי המטרה העיקרית של יום הכיפורים: המקור ממנו ניתן להפיק מסקנות מהמשוב העצמי ולהשתפר.

יום הכיפורים אינו המטרה. צום אינו המטרה אלא האמצעי. לכן לאנשים חולים או בפיקוח נפש מותר לאכול. יום הכיפורים עבר שינוי מאוד משמעותי לאורך הדורות בהיסטוריה. צריך לזכור שהדבר המרכזי העיקרי שמופיע בתורה כחלק מיום הכיפורים זה שצריך להתבצע איזה שהוא אקט של ´ביחד´. זה נעשה בבית המקדש. לכן בבית המקדש פעם אחת בשנה נכנס הכוהן הגדול לקודש הקודשים ועשה טקס מיוחד במינו. שם הייתה תקשורת ישירה ומידית אל האל. שם האנרגיות של כולם היו מרוכזות במקום אחד כדי לצור את החיבור בין עם ישראל לאלוהיו.
כלומר היתה מערכת חוקים וכללים מאוד מוגדרת בכל מעשי הכוהנים והכוהן הגדול. משחרב בית המקדש נכנסו כללים ומנהגים אחרים המתייחסים יותר לפרט וחלקו בקהילה, לצום ולסדרי התפילות.

גם דתות אחרות מתייחסות לצום כחלק מתהליך טיהור נפשי. הנצרות משתמשת בצום כשיטת עונש והאיסלם כשיטת מרכוז נפש ובקשת סליחה (אך כאן הצום נמשך לסירוגין על פני חודש שלם). קהילת הכושים העברים נוהגת לצום מדי שבת כדי לקיים מצוות שנת שמיטה (שנת צום מדי שבע שנים) ואילו ההודים ההינדים השתמשו בצום כדי לחדד את התודעה ולבטל את משמעות הגוף מפני הנפש (כמו אצל הפקירים או הרפואה היוגית, למשל).

אם מטרת הצום היא לאפשר לאדם לעסוק באספקטים הרוחניים שלו ולבטל את העיסוק באספקטים הגשמיים שלו, הרי שאנו דנים ב Shen , באותה מהות המזוככת מן הצ´י של הלב. אלא שמנקודת ריאות סינית ה Shen נוצר מהצ´י ונפגע כאשר אין מספיק צ´י. כיוון שעיקר מקורות הצ´י הם מהמזון, נשאלת השאלה האם צום של יום אחד מספיק לתגבר את השפעות השן בלי לפגוע בייצורו?

 הצום בראייה סינית רפואית:
מחקר שבוצע על 16 נבדקים המצויים בצום למשך יממה (על בסיס שתיית מים בלבד) הראה כי הדופק משתנה בצורה מובהקת באופן המצביע על החלשת צ´י הקיבה והטחול, בעיקר. ברפואה הסינית הצ´י המזין נחשב למקור האנרגיה העיקרי המסופק לגוף ביום יום. מכאן שצום משפיע קודם כל עליו.
בניי צ´ינג נאמר כי לאחר חצי יום של צום הצ´י נחלש, לאחר יום צום שלם הוא נמוך מאוד [ Lingshu-Wuwei ] . בפרק Lingshu-Pingren Jueku נאמר כי אם אדם בריא אינו אוכל או שותה למשך שבעה ימים, רמות הצ´י ונוזלי הגוף מהדגנים יהיו מותשים. ב Suwen-Wuzangbie נאמר כי המזון אשר נכנס לגוף מאוכסן בקיבה כדי להזין בצ´י את חמש האיברים הפנימיים. הצ´י ה´נפתח´ משתייך ל Taiyin ומהווה מקור להזנת חמש האיברים. באותו מקום גם נאמר שהמזון נכנס לקיבה, מועבר לריאות ומשם לאלף הדפקים (הכוונה לדם) אשר שולחים את האנרגיה לעור ולשיער (הכוונה לכליות). השיער והדפקים מוזנים ויכולים להפעיל את הגוף. כך רוח הגוף משפיעה על האיברים. כאשר הצ´י והדפקים (כאמור, הדם) מוזנים הם גם מאוזנים. לאחר ההזנה הצ´י המגן נמצא בשיאו. מכאן שצום פוגע בצ´י המגן. צום לחצי יום נחשב לפגיעה חלקית ושינויים ברמות הצ´י בעוד שצום למשך שבוע יכול להוביל למוות. הפחתת הצ´י נצפית בפגיעה בדופק הרדיאלי ומתבטאת בכל רמות הגוף.
על פי האמור לעיל, המסורת הסינית לא המליצה על שימוש בצום כדרך להחלמה ממחלות. במהלך השנים, בשל החשיפה לשיטות טיפול מערביות, נוספה שיטת הטיפול בצום, אך הוגבלה למחלות עודף בלבד. כלומר, הצום עשוי לתרום לאנשים בעלי מצבי עודף אשר יש לנקותם מליחה, חום ורעלים, אך אינו מתאים לטיפול באנשים חסרי צ´י או דם.

הצום בראייה מערבית נטורופאטית:
הרופא הראשון במערב שהמליץ על צומות היה איזאק ג´נינג (1788-1874) מקונטיקוט שבארה´ב. ג´נינג הציג תכנית צום המלווה בחזרה הדרגתית לאחר הצום למזון צמחוני עם מים טהורים, שמש, אוויר נקי, תרגול גופני ומנוחה. תוכניתו הפכה להיות מודל ובסיס לשיטות טיפול רבות בצומות.
מי שהשפיע הכי הרבה על תחום טיהור הגוף בצומות היה הרברט שלטון. שלטון היה כירופרקט (1895-1985) ונטורופאט אשר פיתח ב 1920 פרוטוקול צום המוגבל למים בלבד (וגם את שיטת צירופי המזון). שיטה זו תפסה פופולאריות וחדרה במהירות לאסכולות רפואיות שונות (במקום אסכולות שעד אותו זמן דגלו באכילת מזון עשיר כתהליך ריפוי).
יש להבחין בין צום בריאותי לרעב. במצב צום רקמות לא חיוניות כמו שומן משמשות כחומר דלק לאיברים חיוניים. במצב רעב הגוף מתרוקן ממאגריו ופוגע גם בחלבונים וחומרי גוף חיוניים.

ביצוע צום הלכה למעשה צריך להיות מבוקר על ידי איש מקצוע (רופא, תזונאי או מטפל מוסמך) ותחת בקרה רפואית (בדיקות דם, א.ק.ג. ומעקב רפואי צמוד). לפני צום רפואי יש להימנע ממזון כבד. עדיף להסתפק במזון צמחוני כמו פרות וירקות מאודים. במהלך הצום יש להקפיד על שתיית נוזלים רבים (מים, תה צמחים או משרה ירקות). אין להפסיק נטילת תרופות במהלך הצום. גם היציאה מצום צריכה להיות מלווה בארוחה קלה ביותר כדי לא להפר את האיזון ולאפשר למערכת להסתגל למזון מחדש.
תחילת צום רפואי עלולה להיות מלווה בפרץ אנרגיה או לחילופין בסחרחורת, כאבי ראש, עייפות ואי שקט. עם הזמן המטופל נרגע. גם דפוסי השינה עלולים להשתנות. הלשון מתכסה בחיפוי כיוון שאין מזון שיגרור את החיפוי אל מערכת העיכול. במקרה זה צחצוח הלשון עם מים ולימון עשוי לסייע. אם במהלך הצום מופיעה חולשה קשה, סחרחורות, הפרעות קצב לב או תופעות בריאותיות אחרות, יש לצור קשר מידי עם הרופא ולשקול לשנות או להפסיק את הצום.
במהלך הצום מומלץ להישאר קרוב לבית, להסתפק בפעילות גופנית מתונה כמו טאי צ´י, יוגה או הליכה קלה, מנוחה טובה, רגיעה מול מוזיקה והרפיה.
מחקרים שונים תומכים בצום כגורם המשפר מחלות לב כלי דים, מחלות אוטואימוניות, סוכרת, מחלות עור, מחלות עיכול, ארתריטיס, אלרגיות ועוד. עם זאת, לא קיימים מחקרים התומכים משמעותית בשיפור הבריאות אצל אנשים שהינם בריאים ממילה. כלומר הצום עשוי להואיל למטופלים מסוימים, וגם, לא לכולם. כיצד הצום משפיע על כל כך הרבה מחלות?
השערת היסוד היא כי מדובר בפינוי רעלים, דטוקסיפיקציה של מערכת העיכול אשר מקרינה על איברים פנימיים אחרים ובעיקר הכבד. ברור כי הגדרת המושג ´רעלים´ שונה בתפיסות תזונתיות שונות. הרפואה המערבית תופסת הרעלות של מתכות כבדות כמו עופרת, קדמיום או כספית והרעלות של מרכיבים כימיים כמו חומרי הדברה וממיסים כרעלים לכל דבר. אך התפיסה הנטורופאטית מרחיבה רשימה זו לתוספי מזון שונים כמו צבעי מאכל מסוימים, מזונות מחמצנים, סמים ואלכוהול ורעלנים הנוצרים על ידי חיידקי מעיים שונים.


תהליכים המתרחשים בגוף בעת צום:
כאמור, יש להבדיל בין מצבי צום מבוקר למצבי רעב מתמשך. למרות שהשלד ואיתו מערכת העצבים, הדם והלימפה מהווים אחוז משקל גבוה יחסית בגוף, משקלם אינו משתנה גם במצבי רעב קשים, וגם אינו עולה במצבי אכילה מופרזת. משקל השומן או השרירים בגוף יכול להשתנות באותו אדם במצבים שונים של אכילת יתר, צום, רעב או מחלה קשה.

גלוקונאוגנזה הוא תהליך ייצור גלוקוז מחדש בגוף מתרכובות שאינן פחמימות, כלומר מתוצרי פירוק של שומנים וחומצות אמינו. התהליך מתחיל להיות חיוני לאחר שאספקת הגלוקוז הזמין והגלוקוז המופק מגליקוגן אוזלים, כלומר לאחר יותר מחצי יום צום בתנאי פעילות גופנית. תהליך זה מאפשר שמירת רמות גלוקוז קבועות בדם, דבר שהינו חיוני למוח, לכדוריות האדומות, לליבת הכליה ולאשכים. המוח לבדו משתמש ב 80% מהגלוקוז המיוצר בגלוקונאוגנזה! הגלוקונאוגנזה יכולה להתרחש במקביל לפירוק הגליקוגן והיא מתבצעת בעיקר בכבד, אך מעט גם בכליות. חומרי הגלם העיקריים הם חומצות אמינו שמקורן בפירוק חלבונים שבשרירים, חומצות חלב שמקורן בחמצון אנארובי של גלוקוז בשרירים ובכדוריות האדומות והגליצרול שמקורו מהטריגליצרידים שברקמת השומן.

בצום הנמשך כיממה נוצרים 180 גרם גלוקוז בתהליך הגלוקונאוגנזה. 60% מכמות זו מקורה בחומצות אמינו, 30% מחומצות חלב ו10% מגליצרול. כלומר צום של יום כיפור פוגע בעיקר בשריר ואך מעט בשומן. מכאן שמנקודת ראות סינית הוא פוגע בטחול ואינו מונע הצטברות ליחה.
לאחר צום ממושך (חסר פחמימות לאורך זמן רב) הנמשך מספר שבועות יורד קצב הגלוקונאוגנזה ל 100 גרם (כי המוח עובר להשתמש גם מגופי קטון) ומשתנים היחסים: רק 25% מחומצות אמינו, 25% מגליצרול (שמקורו, כאמור, מ TG שהתפרקו) והרוב - 50% מחומצות חלב. הווה אומר, צום ממושך ממשיך לפגוע בצ´י ויאנג הטחול, אך באופן יחסית פחות מצום קצר טווח, ומוגדל קצב פירוק רקמות ליחתיות הנמצאות בעודף בגוף.


שריר הלב מעדיף באופן ברור ניצול חומצות שומן לצרכי אנרגיה. גם שרירים אחרים מסוגלים לנצל חומצות שומן אך הם מעדיפים, בטווחים הקצרים, לנצל קודם את הגלוקוז. המוח וכדוריות הדם האדומות מתבססים על גלוקוז בלבד. עם זאת, במצבי צום מתמשך, המוח מסוגל להשתמש בתוצרי פירוק של חומצות שומן הקרויים קופי קטון להפקת אנרגיה כימית זמינה.

מצבים מטבולים חריגים כמו צום ממושך, מאמץ גופני ממושך, סוכרת או תזונה המבוססת על שומנים ללא פחמימות וחלבונים – כמעט (תזונה המכונה דיאטה קטוגנית) נוצרים גם גופי קטון. מדובר בשלושה חומרים ידועים: אצטון, חומצה ביתא הידרוקסיבוטירית וחומצה אצטואצטית. שלושת גופי קטון אילו יכולים להוות אנרגיה זמינה לשריר, בנוסף לגלוקוז ולחומצות השומן. כאשר המוח מסתגל למצב של צום מתמשך הוא מסוגל להפיק מהם אנרגיה חלופית לגלוקוז.
כאשר יכולת הגוף להפיק אנרגיה מגופי הקטון קטנה מקצב ייצורם (כלומר הגוף מייצר הרבה יותר ממה שהוא מנצל) עולה ריכוזם בדם ובשתן והגוף נכנס למצב חמצת העלול לשבש פעולות רבות ולהוציא אותו מאיזון.
על האנרגטיקה של צום סלקטיבי ניתן לקרוא במאמר הדן בדיאטה קטוגנית בראייה מערבית וסינית: תזונה קטוגנית לילדים אפילפטיים 


הרפואה הסינית והגישה הדתית: ההיבט המעשי של הצום:
מכל האמור לעיל יש להסיק כי הרפואה הסינית מתנגדת לצום כאקט שגרתי רפואי, דבר שעולה בקנה אחד עם הידוע ברפואה המערבית המודרנית. במקרים מסוימים ובמגבלות שונות ניתן לבצע צום סלקטיבי מבוקר על מנת להפטר מעודפי רעלים, חום וליחה, אך התוצאות מוגבלות ומלוות בסכנת אובדן צ´י. לכן יש להעדיף תזונה סלקטיבית לאורך זמן המותאמת לסינדרום הסיני ולצרכים האינדיבידואלים של המטופל.
הצמים ביום כיפור ובימי צום אחרים בשנה מתוך מניעים דתיים צריכים להתמקד במניעים אילו. אין להם ערך בריאותי ידוע (ומניעה משתייה אף מבטלת את טענת הגישה הנטורופאטית הדוגלת בצום סלקטיבי כאקט משפר בריאות).
צום בן יום אחד אינו נושא השלכות רפואיות משמעותיות על כלכלת הגוף ואיזונו, ולפיכך משמעותו העיקרית צריכה להיות דתית או רוחנית: ביטול הגוף מפני הרוח ומיקוד המחשבות במטרה של אותו יום.
אילו שצמים מחמת הבריאות או הספורט כדאי שיקחו זאת לתשומת ליבם. אילו הצמים לשם זיכוך הנפש, כדאי שיזכרו שהצום אינו המטרה ביום כיפור אלא האמצעי!
ובכל מקרה, פיקוח נפש בוודאי שדוחה צום. לכן, גם אם בחרנו לצום מכל סיבה שהיא, חשוב להקפיד על הכללים הבאים:

התוויות נגד לצום:
* אין לצום ליותר משלושה ימים ללא הנחיית מטפל מוסמך.
* כל אדם שאינו בקו הבריאות חייב להיבדק על ידי רופא לפני ובמהלך הצום.
* אנשים חולים במחלות כרוניות חייבים לקבל אישור רפואי לפני נקיטת צום.
* חלה התווית נגד על צום אצל נשים בהריון, מיניקות, ילדים או קשישים.
* אין להפסיק טיפול תרופתי במהלך הצום.
* הצום חייב להיות מלווה בשתייה מספקת.
* חובה להפסיק את הצום באופן הדרגתי ועדיף תחת הנחייה מבוקרת.

למאמר אודות תמורות ומייסדיה ניתן ללחוץ כאן: אודות תמורות
להסבר אודות תכניות לימודים בתמורות (רפואה סינית, שיאצו, טווינה, נטורופתיה סינית, תזונה, עיסוי רפואי) ניתן ללחוץ כאן: לימודים בתמורות
להסבר אודות התכנית המשולבת ברפואה סינית ניתן ללחוץ כאן: המסלול המשולב


חומר זה מוגש כשירות ע´י הקליניקה של תמורות.
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים
ולידע כללי בלבד.