הדיאטה הקטוגנית לטיפול באפילפסיה בילדים

הקדמה
חלק מהמטופלים במרפאה לרפואה משלימה במחלקה נוירולוגית התפתחותית לילדים, הסובלים מהתקפי אפילפסיה קשים, נאלצים ליישם דיאטה קטוגנית כמרכיב חשוב בטיפול.
יישום הדיאטה הקטוגנית אינו פשוט. הבנת מנגנון הפעולה של הדיאטה, והסברתו לילד (או המתבגר) המטופל יכול לסייע בהנעה הנדרשת כדי לעמוד בדיאטה זו.
מטרת מאמר זה, להציג מידע כללי בנושא הדיאטה הקטוגנית, למטפלי רפואה משלימה, להורים ומטופלים.
המאמר מקושר לנספח דוגמא למתכונים וכן הצגת הפרשנות לפעולת הדיאטה לפי הרפואה הסינית.
לקבלת מידע אודות מתכונים ודרכי הגשה לילד יש ללחוץ כאן: המלצות להורים בתזונה קטוגנית


מהי הדיאטה הקטוגנית
הדיאטה הקטוגנית היא דיאטה רפואית המחושבת בצורה מדויקת ואישית למטופל בהתבסס על גילו, גובהו והיחס שבין גובה ומשקל רצוי. הדיאטה מכילה ברובה שומנים, חלבונים ברמה בינונית עד נמוכה, ופחמימות ברמה מינימאלית.
בתהליך העיכול, בהיעדר פחמימות הגוף נאלץ לחפש מקור חלופי לאנרגיה, ואז הוא פונה לשומן ומתחיל לפרק אותו. כאשר הגוף מפרק את השומן, נוצרים חומרים הנקראים ´גופי קטו´,או ´קטונים´ (הידועים גם בשם גופי אצטון), שהם למעשה חומר הדלק האלטרנטיבי לפחמימות.
המצב של מיעוט פחמימות בתפריט גורם להצטברות הקטונים בגוף. מצב זה נקרא קטוזיס, ומכאן שם הדיאטה ´דיאטה קטוגנית´.
קטוזיס הוא קיצור של המונח קטוזיס-ליפוליזיס, שפירושו ´תהליך המסת השומן´. הקטוזיס מופיע בשלבים מתקדמים של רעב או הגבלת פחמימות ניכרת. רמת הקטונים הגבוהה בדם בעלת ערך בטיפול באפילפסיה.
הדיאטה הקטוגנית היא שיטת טיפול ותיקה באפילפסיה אולם לפי הרפואה המערבית המנגנון המדויק לפיו הדיאטה משפיעה על פרכוסים אינו ידוע (הרפואה הסינית יכולה להציג לכך מודל אפשרי).
לדיאטה הקטוגנית פונים במקרים בהם הטיפול התרופתי אינו נותן פתרון מספק לפרכוסים.
מטרת הדיאטה היא להפחית ולמנוע הופעת התקפים אפילפטיים בילדים. באופן מסורתי נהוג לטפל בשיטה זו בגילאים שנתיים עד חמש. הדיאטה בשימוש גם בגילאי טרום ההתבגרות ואצל מתבגרים, בעיקר אם הטיפול התרופתי אינו יעיל או גורם לתופעות לוואי בלתי רצויות.
יישום הדיאטה הקטוגנית מצריך תכנון קפדני ושיתוף פעולה של כל הגורמים המטפלים בילד, רופא הילדים, נוירולוג, דיאטנים.
הצלחת הדיאטה מותנית במילוי קפדני אחר הוראות הצוות הרפואי. בהכנת האוכל יש לדייק ברמה של גרמים ואף חלקי גרמים.
מחויבות הילד וההורים להתמיד בדיאטה למשך תקופה של שנתיים עד שלוש שנים חיונית להצלחת הטיפול. כדי להקל של הילד ביישום הדיאטה, חשוב לגלות יצירתיות באופן הגשת המזון ובהכנת המתכונים.

מנגנון הפעולה של הדיאטה
הגלוקוז, נוצר בגוף, מתוך המזון אותו אנו אוכלים. אם נתייחס לאבות המזון, תוצר הבערה של חלבונים,שומנים,ופחמימות בגוף ייתן גלוקוז לפי הפירוט הבא:
100 גרם פחמימות ייצרו 100 גרם גלוקוז.
100 גרם חלבונים ייצרו 58 גרם גלוקוז ו-42 גרם חומצת שומן.
100 גרם שומן ייצרו 10 גרם גלוקוז ו-90 גרם חומצת שומן.

גלוקוז מעכב יצירת קטונים, בעוד שומן מעודד את יצירתם. הדיאטה הקטוגנית יוצרת מצב של קטוזיס מתמיד בגוף, על ידי החלפת חומר ה´דלק´ בגוף מפחמימות לשומנים.
באופן רגיל, הגוף שורף גלוקוז כדי לייצר אנרגיה. מחסני הגלוקוז יכולים להספיק ל-24 שעות. צום של 24 שעות מרוקן את מחסני הגלוקוז בגוף. כאשר הגלוקוז כבר אינו זמין, הגוף מתחיל ליצר אנרגיה מרכיבים אחרים העומדים לרשותו, כמו שומנים וחלבונים.
מצב זה כופה על הגוף ועל המוח לעבור ממצב של שריפת פחמימות, למצב של שריפת שומנים כמקור לאנרגיה. בהיעדר גלוקוז, תוצר הלוואי של שריפת השומן הם גופי הקטון, או הקטונים.
גופי הקטון נאגרים בדם, עוברים דרך הכליות, נשפכים לשתן ויוצרים מצב של קטוזיס. רמת הקטונים הגבוהה בדם גורמת לבחילה ומדכאת את התיאבון, כמו כן היא בעלת השפעה נוגדת פרכוסים.
מצב הקטוזיס גורם לילד להיות מרוכז וממוקד יותר בהשוואה למצבו בהשפעת התרופות.
ככל שרמת הקטונים בדם עולה, הכליות נוטות להפרישם בשתן. כדי להפחית למינימום הפרשת הקטונים בשתן, יש להגיע למצב מסוים של התייבשות, ולכן קיימת הגבלה גם בצריכת הנוזלים בדיאטה.
השמירה על רמת הקטוזיס באמצעות הדיאטה הקטוגנית, בשילוב עם משטר נוזלים מתאים, הם הגורמים לירידה בהתקפי הפרכוסים.
יתרון נוסף ביישום הדיאטה הוא האפשרות להוריד את מינון התרופות, לאחר שההתקפים בשליטה.

מנגנון הפעולה של הדיאטה על פי הגישה הסינית:

אפילפסיה בתפיסה הסינית הינה רוח פנימית של הכבד המובילה לאיבוד הכרה פתאומי ונפילה. הרוח מובילה את הליחה החוסמת וממסכת את פתחי הלב. הלב שולט על ההכרה. מיסוך הפתחים (נקבי הגוף מוגדרים ברפואה הסינית כאזורים המקשרים את החושים השונים להכרה. למשל עניים המשמשות לראיה או לשון המשמשת לדיבור). במצב זה יתכן אובדן זמני של כושר דיבור, סטיית עיניים, נעילת לסת ועוויתות המצביעות על חסימה של המרידיאנים על ידי ליחה עכורה, למשל. רוח וליחה העולים מעלה עלולים להוביל גם להקאה.
הלשון לרוב רטובה וליחתית. הדופק לעתים מתוח ומתגלגל. מתיחות ותיליות הדופק מצביעים על רוח. התגלגלות הדופק מצביע על ליחה.

מצבי החסר לרוב נובעים על רקע חסר יין של הכבד והכליות עם חסר צ´י של הטחול והקיבה. רוח עלולה לעלות גם על רקע מצבי חסר דם. לרוב נראה זאת באפילפסיה מסוג Petit Mal .
מצבי עודף נובעים על רקע ליחה ורוח של הכבד העולים מעלה. בחלק ממקרים אילו עלולה הליחה להתחמם דבר שיוביל לתופעת אש הכבד.

במצבים אקוטיים יש לשקול בין המצבים הבאים:
רוח וליחה עכורה מן הכבד:
איבוד הכרה פתאומי, נפילה, נעילת לסתות, קונוולציות ועוויתות, הקאות. תתכן הפרעה מנטלית ומצבי הכרה משתנים ללא פרכוסים.
אסטרטגיה: יש להוריד רוח, לפוגג ליחה, לייצב את הלב ולפתוח את הנקבים.

ליחה חום ואש הכבד:
סימנים דומים לסימנים לעיל, אך מלווים באי שקט, הפרעות שינה, טעם מר בפה, עצירות וכעס. הלשון כאן עם חיפוי צהוב והדופק מהיר יותר.
אסטרטגיה: יש לטהר את הכבד, לנקז אש, לפוגג ליחה ולפתוח נקבים.

במצבים כרוניים יש לשקול את המצב המשולב הבא:
חסר יין של הכבד והכליות:
אי שקט, הפרעות שינה, זיכרון לקוי, כאבי גב תחתון, סחרחורות, עצירות. הלשון אדומה והדופק נוטה למהיר.
חסר צ´י של הטחול והקיבה:
חולשה, עייפות פיזית ונפשית, חוסר תאבון, שלשולים. הלשון חיוורת והדופק רך ורועד.
אסטרטגיה: להזין ולחזק את יין הכליות והכבד, לחזק את הטחול, לפוגג ליחה ולתמוך בלב.

בהיבט תזונתי, ידוע שפחמימות מאפשרות ייצור צ´י אך במקביל תומכות ביצירת ליחה, בעיקר כאשר הטחול אינו ממיר את המזון לאנרגיה אלא אוגר אותו בצורות שונות. חלבונים תומכים בעיקר ביאנג צ´י. לשומנים תפקיד מלחלח ומזין. השומן תומך ביצירת ליחה ומרכיבים יינים שונים (כגון חומרי תשמורת לאנרגיה והורמונים שונים).

הדיאטה הקטוגנית היא דיאטה יינית ברמה האנרגטית. כוון היין הוא כלפי מטה. היין יוצר בגוף ´ליחה´ המקשה על הרוח לעלות כלפי מעלה, מצב זה משפיע ישירות על הפחתת תופעות ´רוח´, כמו התקפי הפרכוסים. אלא שמנגנון זה הוא מנגנון פשטני ולא מספק. רעיונות ומודלים אפשריים מורכבים יותר מוצעים בהמשך:

המודל הביוכימי המשולב

הסבר מערבי:
קטונים מהווים בגוף מקור אנרגטי אלטרנטיבי והם מיוצרים ברמה נמוכה כל הזמן. עם זאת, הם מיוצרים ברמות משמעותיות כאשר הגוף נמצא במצב רעב, פעילות גופנית ממושכת ומאומצת, סוכרת בלתי מטופלת וכאשר רמות הגלוקוז בדם מוגבלות.
בזמן רעב המוח משתמש בקטונים כתחליף לסוכר כיוון שהם מסוגלים לעבור את מחסום הדם מוח. זה מצמצם את הצורך בגלוקוז בשעה שמאגרי הגליקוגן מרוקנים. פעולה זו חיונית שכן מקור גלוקוז בהעדר מקור חיצוני עלול להיות כתוצאה מפרוק חלבוני הגוף והפיכת חומצות האמינו שלהם לגלוקוז. לכן פעולה זו משמרת את מבנה השריר ומצמצמת נזקים בו. במצבי רעב כמות הקטונים הנוצרת מקבילה לערך לכמות הקטונים הנדרשת לשימוש, דבר שמונע הצטברות של חומצות קטוניות ומשמר את רמות ה pH של הדם בטווחים הנורמלים.

הסבר סיני:
גלוקוז הוא מאגר צ´י זמין ויעיל לגוף, אך כאשר הטחול-לבלב אינו מסוגל להתמודד עם הטמעתו, הוא יוצר ממנו ליחה. מצב של רעב הוא מצב של חסר בצ´י. פעילות גופנית מאומצת (שלא כמו פעילות גופנית מאוזנת), גם היא מתישה את הצ´י. סוכרת מתחילה לעתים כמצב של חסר צ´י אך לאורך זמן פוגעת ביין של הכליות. היעדר חלבונים הוא מצב המוביל לחסר צ´י אף הוא, כיוון שחלבון במהותו הוא רכיב מזון בעל אופי יאנגי.


הסבר מערבי:
גופי קטו נוצרים מאצטיל קואנזים A ומחימצון ביתא של חומצות שומן, בעיקר במיטוכונדריות של הכבד. הליך יצירת הקטו מזכיר בתחילתו את תהליך הסינתזה של הכולסטרול רק שהוא נעשה במיטוכונדריה ולא בציטוזול. חיזור של אצטואטאט מוביל ליצירת 3 הידרוקסיבוטיראט (דר התלוי ברמות וזמינות ה NADH ). דקרבוקסילציה ספונטנית של אצטואצטאט יוצרת אצטון אך לרוב רק בכמויות קטנות.

הקטונים מובלים בדם וברקמות שונות, בעיקר ללב, לשריר ולמוח, שם הם עוברים חימצון במיטוכונדריות ויוצרים אצטיל קואנזים A אשר מסוגלים להיכנס למעגל חומצת הלימון (מעגל קרבס) ולאפשר ייצור ATP . למעשה, הלב משתמש בקטונים טוב יותר מאשר בגלוקוז. הכבד אינו יכול להשתמש בקטונים (למרות שהוא היצרן שלהם) כי חסר לו אנזים מתאים. גם כדוריות אדומות אינן מסוגלות להשתמש בקטונים כיוון שאין להן מיטוכונדריה.
חמצון 3 הידרוקסיבוטיראט מייצר שתי מולקולות של אצטיל קואנזים A אשר נותנת (כל מולקולה כזו) 10 ATP, כלומר סך הכל 20 מולקולות ATP . כדי לחשב את הכמות האמיתית של מולקולות ה ATP הנוצרות יש לקחת בחשבון את מקור האצטיל קואנזים A. אם מקורו מחומצותת שומן אז ייווצרו 26 מולקולות ATP בעוד שמקור המגיע מגלוקוז מוביל לייצור 32 מולקולות ATP , מה שמצביע על כך שמקור ייצור אנרגיה מקטונים הוא תחליף אפשרי לגלוקוז.

הסבר סיני:
תהליך הפקת הצ´י מהמזון מקביל במידה רבה לתהליך הפקת ה ATP בתחנות הכוח של התא – המיטוכונדריות. מקומות עתירי פעילות כמו לב, שריר ומוח דורשים צ´י כל הזמן לפעילותם ואינם נחים (כמו הכבד שאוגר את הדם בלילה, הטחול שפעיל פחות במנוחה ואחרים). לכן, לצורך הפקת הצ´י הם נזקקים למקורות אלטרנטיבים שאינם בהכרח מסתמכים על פחמימות זמינות – הנחשבות למקור צ´י זמין ומהיר יחסית לאבות מזון אחרים.


הסבר מערבי:
חוסר אינסולין מוביל להיפרגליקמיה ומכאן לתופעת הקטואצדוזיס. סיבות להיפרגליקמיה יהיו חסר באינסולין או מנת יתר של אדרנלין. עודף אדרנלין מפרק את מאגרי הרב סוכר והופך אותם לסוכר זמין, מחד, ומאידך,

הסבר סיני:
היפרגליקמיה הוא מצב של יתר גלוקוז בדם. מצב זה להתרחש באופן זמני בלבד על רקע צריכת גלוקוז מוגברת, אך מהר מאוד הגוף מווסת את רמות הסוכר לדם ומנצל את העודפים (או משלים את החוסרים). מצב פיזיולוגי עלול להתרחש בחסר אינסולין המהווה פגיעה וחסר באנרגית הטחול-לבלב, או בעודף אדרנלין, המהווה מצב של חום אמיתי או מדומה בלב, על רקע חסר דם או חסר יין בלב או על רקע גורמים אחרים אשר מובילים אותו לפעילות יתר כלייתית (חסר באש, עודף במים) שנחשבת, אף היא, למקור אנרגטי של האדרנלין (פיזיולוגית מערבית מדובר ביותרת הכליה).


הסבר מערבי:
לחולה קטואצדוטי תהיה אנורקסיה ולא רעב. דבר זה ילווה בבחילות והקאות. יתכנו גם כאבי בטן. נשימות הקוסמאול הן עמוקות ומהירות. פעולה זו משחררת דו תחמוצת הפחמן מן הגוף ותורמת לאיזון עודפי החומצה המצטברים בשלב זה. סימן נוסף אפשרי הוא סימני התייבשות שכן המטופל השתין רבות (פוליאוריה). דבר זה נובע מהריכוז האוסמוטי של הסוכר במערכת השתן בכליות.

הסבר סיני:
תופעת קטואצדוזיס מתבטאת ברמה הקלינית בחסר תאבון, בחילות והקאות. זהו מצב המחקה תופעת ליחה בקיבה ותופעת עודף (אמיתי או על רקע חסר בטחול) של המחמם האמצעי. נשימות מהירות מעידות על צורך בחמצן ובצ´י מן האוויר המזין את צ´י הריאות. צורך זה מעיד על העדר מספיק צ´י מהטחול לצורך פירוק והטמעת המזון. סמני התייבשות מעידים לרוב על חסר דם או חסר יין, אך יכולים להעיד, כמו במקרה זה, על טרנספורטציה לקויה של צ´י, דבר המוביל להובלת נוזלים לקויה בחלק העליון של הגוף ועודפי נוזלים המופרשים מן החלק התחתון של הגוף. ואכן, חסר צ´י בכליות יכול להוביל להשתנת יתר.


הסבר מערבי:
בגלל עודף חומציות בדם (אצדוזיס) יוצא האשלגן מן התאים וגורם להיפרקלמיה. כך שאנו מצפים לרמת אשלגן גבוהה בסרום. אלא שפחות אשלגן נשאר בתאים וחלק ממה שיצא מופרש. בעוד שחומציות עושה shifting של האשלגן מן התאים אל הסרום, הרי האינסולין עושה פעולה הפוכה ומכניס את האשלגן אל התאים.
לכן כמות האשלגן הכללית בגוף תפחת (דלדול מאגרי הגוף) גם אם רמותיו בבדיקת דם תראינה גבוהות. ברגע שמתוקן המצב אנו עלולים לצפות לירידת רמת האשלגן בדם. תופעה זו דורשת ניתור.

הסבר סיני:
חומציות יתר בדם מעידה לרוב על תופעה של חסר יין או פגיעה ביין על ידי אלמנטים יאנגים. תגובת הגוף היא לנסות לאזן את מצב חסר היין הזה על ידי הפרשת חומרים יינים מן התאים אל הדם, דבר המתבטא בהפרשת אשלגן (הנחשב למרכיב ייני, דבר שלא נפרט במסגרת מאמר זה). למרות פעולה זו, הרי שסך האשלגן בגוף יורד, דבר המכוון להפחתה ברמות היין בגוף. העדר אינסולין ברמה מספקת משאיר את מקור האנרגיה, הגלוקוז, בלתי מנוצל, תופעה המקבילה לחסר צ´י של הטחול-לבלב וחסר יכולת להטמיע מזון ולהפכו לאנרגיה.


הסבר מערבי:
האוסמולריות תעלה בגלל ריכוז הגלוקוז הרב בדם (וזה מה שגורם לפוליאוריה). ערך נוסף שיעלה הוא ריכוז הטריגליצרידים. תופעת הקטואצדוזיס מפריעה למטבוליזם של שומנים וגורמת ליצור יתר של טריגליצרידים.

הסבר סיני:
עלייה באוסמולריות מצביעה אף היא על פגיעה ביין ובנוזלים. יחד עם זאת עלייה ברמות הטריגליצרידים אינה מתרחשת רק בגלל העליה באוסמולריות של הדם, אלא גם על רקע ייצור יתר שלהם מהשומנים. תופעה זו מרמזת על הפיכת ליחה (שמקורה מן השומן בגוף) לצ´י. שומן נחשב לליחה צמיגה וחמה יותר מרוב סוגי הליחות בגוף. כל עוד הוא במצב צבירה מוצק ניתן להניח שהוא מקביל לתופעת הליחה בגוף. כאשר השומן מתפרק תוצרו הוא חום וצ´י.


הסבר מערבי:
[פעולה זו אינה משנה את כמות האשלגן הכללי בגוף אך מאחר שכמותו בסירום יורדת עלולה להיות בעיה במקומות בהם אשלגן צריך להיות זמין בדם. המקום העיקרי הוא הלב, שברמות נמוכות של אשלגן יכול לעשות אריתמיות. לכן, לאחר תיקון המצב של היפרגליקמיה בעזרת אינסולין יש לנטר את כמות האשלגן בדם.]

ברור שדרך ההשפעה של הדיאטה הקטוגנית אינו מספיק בהיר, הן ברמת המודל המערבי והן ברמת המודל הסיני. אין אנו יודעים כיצד הקטונים משפיעים במוח ועל מה. כמו כן, לא ברור המנגנון בו הקטונים מדכאים רוח שעולה וגורמת לפרכוסים.
המודל המפורט כאן מעלה יותר שאלות מתשובות, ויחד עם זאת, חשיבותו בעצם העלאת הנושא. חקירת התחום ברמתו האנרגטית עשויה להשליך אור על הבנת תחום האפילפסיה ולתרום להבנת אסטרטגית הטיפול הסיני כמו גם לניתור תרופתי מערבי.


פירוט מסכם של המודל הסיני
מכל האמור לעיל ניתן להניח שמנגנון של צריכת יתר של שומן על חשבון פחמימות יוצר מצב של חוסר זמינות לצ´י בתהליך של הטמעה והובלה של הטחול-לבלב והפניית משאבים דרך הכבד להשגת צ´י מהשומן. המרת ליחה חמה היא לרוב פונקציה של אנרגית הכבד (ולראייה אנו רואים זאת בתהליכים מקבילים של טריגליצרידים וכולסטרול, או במקבילה ההרבולוגית – צמחים שמפרקים ליחה חמה הם לרוב צמחים המשפיעים על הכבד). לכן מדובר בליחה כבדית ולא בליחה טחולית. הליחה נותנת צ´י אלא שיש לזה מחיר של שחרור חום, פגיעה ביין ובנוזלים, פגיעה בצ´י של הטחול (שאינו מועסק או מנוצל בהעדר מקור אנרגטי כמו פחמימות), יצירת ליחה טחולית המשפיעה על הקיבה ועל מרידיאנים אחרים, דבר המתבטא לא רק בבחילות ובכאבי בטן אלא גם בהצפת המרידיאנים בליחה טחולית.

האם הליחה הטחולית היא זו המדכאת את רוח הכבד העולה מעלה, ואולי הליחה הכבדית עושה זאת ותוצר הלוואי הליחתי רק מעיק ומתבטא כתופעות לוואי?
כיצד נסביר שמנגנון המייצר ליחה ומבוסס על דיאטה יינית יוצר ראקציה שכל כך פוגעת ביין? מבחינה פילוסופית ידוע שכשיין מגיע לשיאו הוא הופך ליאנג (ולהיפך), אבל מה שקיים בטבע ברמה הפילוסופית והפרקטית לא תמיד מיושם ברמות האילו בגוף.
כיצד נסביר שהפגיעה ביין לא מחמירה את האפילפסיה אלא להיפך? לכך יתכנו לפחות שני הסברים:
א – רמות הליחה המציפות את המחמם האמצעי משפיעות על הלב והכבד, מציפות אותו ומונעות מהרוח לעלות, גם אם במחיר של פגיעה ונזק למערכות אנרגטיות אחרות (חום, חסר יין וחסר צ´י במערכות שונות). לתיאוריה זו יש סימוכין בכך שתרופות נוגדות אפילפסיה רבות פועלות בצורה דומה, כלומר מייצרות ליחה (אבל גם חום).
ב – שהאבחנה המבדלת הקלאסית הנוגעת לגבי אפילפסיה לא נכונה! יש להניח שקיימים בה מספר ליקויים (עצם זה שתופעת חסר הדם לא הוכללה יכול לרמז על הבעייתיות שבה) ושהיא אינה שלמה. לפיכך נדרש מחקר אפידמיולוגי מקיף שיאפיין את האבחנה הסינית לאפילפסיה. שלילה או אישוש הנתונים לעיל תסייע בהבהרת סעיף א או תכוון למודל שונה לחלוטין.


מידע אודות תמורות והכשרה מתקדמת בנושאי תזונה ניתן לקבל כאן: אודות תמורות

במאמר זה השתתפו:
נילי גרמנוב – מטפלת בשיאצו ובטווינה. מטפלת בבעיות התפתחות ונוירולוגית ילדים במסגרת המרפאה המשלימה בוולפסון.
ד"ר ניר עמיר – מנהל מרפאה משלימה לילדים במסגרת המרפאה הנוירולוגית התפתחותית שבבית חולים וולפסון.

להפניות
לקבלת מידע אודות תזונה קטוגנית, המלצות מתכונים ודרכי הגשה לילד יש ללחוץ כאן: מתכונים ומידע להורים אודות דיאטה קטוגנית
מידע אודות המרפאה המשלימה לילדים בבית חולים וולפסון ניתן לקבל כאן: מרפאה משלימה
פרטים על טיפולים שונים במרפאה משלימה ניתן למצוא כאן

למאמר אודות תמורות ומייסדיה ניתן ללחוץ כאן: אודות תמורות
להסבר אודות תכניות לימודים בתמורות (רפואה סינית, שיאצו, טווינה, נטורופתיה סינית, תזונה, עיסוי רפואי) ניתן ללחוץ כאן: לימודים בתמורות


חומר זה מוגש כשירות ע"י צוות הקליניקה של תמורות. © Tmurot
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.