מלנוציט
כ 10% מתאי העור הממוצע הם מלנוציטים. אילו שוכנים מתחת לאפידרמיס ( בשכבת ה basal lamina ובעזרת שלוחות (דנדריטים) המגיעות עד לשכבת התאים המתים (השכבה הקרנית החיצונית ביותר) הם מעבירים מלנוזומים לאזור האפידרמיס. המלנוזומים הם אברונים שאחראים לייצור מלנין, לאגרו ולהגן על התא מפני תוצרי ביניים רעילים שנוצרים במהלך הסינתזה של המלנין.
המלנוציטים צפופים יותר באזורים מוצנעים כמו אברי מין ופחות באזור הגב. עם זאת, צפיפותם לא קובעת את גוון העור אלא כמות המלנין ואיכותו. מלנוזומים גדולים יותר מהווים אינדיקציה ליצור מוגבר של מלנין ומכאן הקשר לאנשים בעלי עור כהה.
הורמון מתאים (Melanocyte Stimulating Hormone) משפעל את האנזים טירוזינאז. אנזים זה משנה את חומצת האמינו טירוזין לחומרים שיהפכו למלנין. קרינת UV מעלה את פעילות ההורמון ומובילה לייצור מוגבר של ההורמון ולגירוי מלנוציטים קיימים לפעולה.
הערה: טירוזין היא חומצה אמינית לא חיונית. יש לה קבוצה פנולית (טבעת בנזן עם קבוצת הידרוכסיל). מבנה טבעתי זה קולט את קרינת ה UV . כאשר הקרינה מופעלת בעוצמה רבה, המבנה מתערער והטבעת נפגעת.
מלנין - Melanin
זהו פיגמנט חום-שחור המיוצר בתאים הנקראים מלנוציטים. תאים אילו נמצאים באפידרמיס שזו השכבה החיצונית ביותר של העור.
המלנין הוא חומר שבולע קרינה באורכי גל קצרים, ובעיקר קרינה אולטרה-סגולית. בדרך זו מגן החומר על הגוף מפני קרינה ונזקים לעור ול DNA של תאיו. חשיפה גבוהה יותר לאור השמש מגרה את המונוציטים לייצר יותר מלנין ומכאן אפקט השיזוף.
המלנין נמצא גם בעיניים ובשיער. מכאן שצבע שיער בלונדיני, עיניים כחולות או עור בהיר במיוחד מעיד על ריכוז נמוך של מלנין וסכנת חשיפה גבוהה יותר לקרינת השמש.
במלנוזום קיימים שני סוגי מלנין עיקריים:
eumelanin – צבעו שחור חום. מתאים לאנשים בעלי שיער שחור.
pheomelanin - צבעו צהוב אדום. מתאים לאנשים בעלי שיער אדמוני.
אמנם המלנין סופג חלק מקרינת ה UV, אך עדיין, חלק מהאנרגיה עוברת אל ה DNA , בין אם דרך רדיקלים חופשיים ובין אם בדרכים פחות ברורות אחרות, ולכן חשיפה לשמש יכולה להזיק למרות ההגנה המוצעת.
קרינת השמש
השמש פולטת קרינה בתחומי UV-A, UV-B ו UV-C, אולם בשל הספיגה בשכבת האוזון באטמוספירה, 99% מהקרינה האולטרה סגולית שמגיעה לפני כדור-הארץ היא של UV-A. מכאן שהשמש מקרינה כמות רבה של UVA, כמות קטנה פי 100 של UVB וכמות אפסית של UVC (אם כי, לאחרונה גוברת הדאגה שבשל החור באוזון, תסתנן קרינה זו לכדור הארץ).
אמנם קרינת UVC היא המסוכנת ביותר אך השפעתה, למעט בנסיבות של חשיפה לא אחראית, מועטה ביותר. כל סוגי הקרינה פוגעים בקולגן של העור.
קרינה מסרטנת היא קרינה שמייננת מולקולות DNA בתאי עור וגורמת ליצירת קשרים קוולנטיים בין בסיסי תימין סמוכים. תופעה זו מובילה לעיוות מבנה הסליל של ה DNA , לבעיות בשכפול, נזקים ומוטציות. כל אילו עלולים להוביל לגידולים סרטניים.
UVA - קרינה על סגולה A
מדובר בקרני שמש באורכי גל של 320-400 ננומטר (ביליונית המטר). קרניים אלו חודרות עמוק יותר לעור מאשר קרני ה UVB. הן אחראיות עיקריות לקמטים ולהזדקנות מוקדמת של העור. מחקרים מראים, שקרינת ה UVA מחריפה את ההשפעה המסרטנת של קרינת UVB ועלולה לגרום באופן ישיר לסרטני עור, כולל מלנומה.
העור רגיש פחות לקרינת UVA לכן היא נחשבת לפחות מזיקה אלא שכמותה רבה משמעותית (לרבות מה שמשתמשים במיטות שיזוף) מה שעלול להוביל לחדירתה אל מעבר לשכבות העור ולגרום להזדקנות העור (קמטים), נזק ל DNA ובמקרים מסוימים גם לסרטן העור.
UVB - קרינה על-סגולה B
מדובר בקרני שמש קצרות באורכי גל של 290-320 ננומטר. הן בעלות יכולת רבה יותר לגרום כוויות מאשר קרינת UVA. קרניים אלה נחשבות לגורם העיקרי להתפתחות סרטן עור מסוג תאי בסיס ותאי קשקש. הן גם נחשבות כבעלות השפעה משמעותית בגרימת מלנומה, סרטן העור הממאיר ביותר.
קרינת UVB (וגם UVC ) מסוכנת לעיניים ועלולה לגרום לדלקת עיניים (כמו בשלג).
כווית עור נראית כאדמומיות יתר, צריבה ותחושת חום. חומרתה היא תלות בכמות הקרינה שפגעה בעור, כלומר מכפלת עוצמת הקרינה במשך זמן החשיפה. יחידות אילו נמדדות בג´אול J והיא שונה גם בהתאם לאורכי הגל השונים. למשל, עבור קרינה באורך 350 ננומטר (קרינה המקבילה ל UVA ) צריכים 100 ג´אול ואילו עבור אורכי גל של 300 צריך חצי ג´אול בלבד כדי שהעור יאדים.
יתרונות בקרינה
* נמצא שרמות נראות של אור סגול (ספקטרום 415–430 nm )מפעילות את הפורפירין (Coproporphyrin III) בחיידקי אקנה מסוג Propionibacterium מה שהורג את החיידק על ידי שחרור חמצן. עוצמה של 320 J/cm2 משמידה את החיידק.
* שלושה ימים של טיפול באור הראו הפחתה של 99.9% מכמות החיידקים שבנקבוביות העור. מאחר שיש רק מעט פורפירינים בעור, הטיפול נחשב לבטיחותי למעט במטופלים הסובלים מפורפיריה. הטיפול מועיל יותר מbenzoyl peroxide וגם נסבל יותר. עם זאת, ל 10% מהמקרים אין שיפור.
* דלקת על רקע פסוריאזיס או אקזמה מטופלת על ידי קרינת UV הידועה כמדכאת את המערכת החיסונית ומפחיתה תגובות דלקתיות. במצבים אילו משתמשים ב UV-A באורכי גל של 315–400 nm וב UV-B באורכי גל של 280–315 nm . לעתים נותנים UV-A בשילוב עם PUVA .
נוצר אפקט שיזוף.
* ל actinic keratosis משתמשים בטיפול באור כחול נראה יחד עם aminolevulinic acid , אך הטיפול לא מאושר על ידי ה FDA למטרות טיפול באקנה.
* השפעה חיובית של אור על-סגול היא ייצור של ויטמין D בגוף. כאשר קרינת UVB פוגעת בעור היא הופכת את הכולסטרול שבעור לוויטמין D3.
השימוש במנורות UVB
בעשור האחרון התחילו להשתמש במנורות UVB חדשות שמפיצות קרינה בתחום צר של 311-313 ננומטר בלבד (בניגוד למנורות הישנות שהקרינו בטווח של 290-320 ננומטר), קרינה מתחת ל 300 ננומטר נחשבת ל מזיקה לעור ול DNA ולכזו שאינה תורמת לייצור ויטמין D . מכשיר לייזר שפולט UVB בתחום 308 ננומטר נמצא יעיל אף הוא. השימוש בו נעשה הן על שטחי עור נרחבים והן על שטחים קטנים.
סיכונים והתוויות נגד
התוויות נגד כוללות פוטוסנסיטיביות לעיניים על רקע טיפול תרופתי, מניה, רגישות עורית או שימוש בצמחים בעלי אופי פוטוסנסיטיבי (כמו פסורלן או הייפריקום), פורפיריה, מתוטרקסאט, כלורוקין (בגלל החשש לייצר פורפיריה).
פסורלן
PUVA הוא שילוב של פסורלן עם UVA למצבי אקזמה, פסוריאזיס, GVH , ויטיליגו ו MF . כאשר ניתן פסורלן מדובר בכמו-פוטו-תרפיה.
פסורלן הוא חומר פוטוסנסיטיבי שמקורו מהצומח והיום הוא מיוצר באופן סינטטי. ניתן למרוח אותו על העור או לבלוע אותו. הוא מאפשר שימוש במינון נמוך יותר של UVA כדי להגיע לתוצאות דומות. השילוב יעיל ביותר לפסוריאזיס והאפקט שלו זהה לשימוש ב UVB .
מינון ה UVA המינימאלי שיוצר אדמומיות 72 שעות אחרי החשיפה נקרא minimum phototoxic dose (MPD) וזהו המינון ההתחלתי לטיפול.
תופעת הלוואי השכיחה ביותר של PUVA היא בחילות, גרד ואדמומיות העור. צריכת משקאות או תוספים המכילים ג´ינג´ר (ולעתים גם חלב) יכולים למנוע את הבחילות. אנטיהיסטמינים או אמבט עם שיבולת שועל (ולפעמים גם מריחת משחה על בסיס capsaicin ) יכול להקל על הגרד.
צמחים ברפואה הסינית העלולים להוביל לפוטו-סנסיטיביות
קיימים צמחים שונים המכילים פסורלן או חומרים פוטוסנסיטביים אחרים. שימוש בהם בעת חשיפה לקרינת UV עלול להגביר את עוצמתה ולפיכך להגדיל את הסיכון לתופעות לוואי.
צמחי מרפא סיניים
שם הצמח
|
חלק שבשימוש
|
רכיבים פוטוטוקסיים
|
דרך שימוש בעייתית
|
Angelicae dahuricae
Bai Zhi
|
שורש, כל הצמח
|
Psoralen
|
שימוש חיצוני (קומפרס על העור)
|
Citri Aurantii
Zhi Zi
|
פרי, פרי מיובש
|
Bergapten
|
מגע עם הפרי בעת אכילה
|
Curcuma Longa
Jiang Huang
|
רהיזומה
|
curcumin
|
שימוש בקפסולות עם אבקת כורכום
|
Curcuma Zedoariae
E Zhu
|
רהיזומה
|
curcumin
|
שימוש בקפסולות עם אבקת כורכום
|
Dictamus Albus
Bai Xian Pi
(Dictamni Dasycarpi Cx)
|
שורש
|
Bergapten
Psoralen
Dictamnine
Skimmianine
|
מרתח שורשים
|
Glehnia Litoralis
Sha Shen
|
רהיזומה
|
Bergapten
Psoralen
|
מרתח שורשים
|
Glycyrhizae Glabrae
Gan Cao
|
ענפים
|
Bergapten
|
בישול, תיבול או מרתח
|
Psoraleae Corylifoliae
BuGu Zhi
|
פרי
|
Bergapten
Psoralen
Methoxy psoralen
Angelicin
|
בכל צורת שימוש
|
מזונות ותבלינים
שם הצמח
|
חלק שבשימוש
|
רכיבים פוטוטוקסיים
|
דרך שימוש בעייתית
|
Anethum Graveolens
שמיר
|
כל הצמח
|
Bergapten
|
שימוש חיצוני (קומפרס על העור)
|
Apium Gravelolens
סלרי
|
כל הצמח
|
Angelicin
Bergapten
Psoralen
Methoxy psoralen
|
שימוש חיצוני (קומפרס על העור)
|
Citrus Aurantifolliae
ליים
|
פרי
|
Bergapten
|
מגע עם הפרי בעת אכילה
|
Citrus Limon
לימון
|
פרי
|
Bergapten
|
מריחת שמן אתרי על העור
|
Coriander Sativum
כוסברה
|
כל הצמח
|
Angelicin
Bergapten
Psoralen
|
שימוש חיצוני (קומפרס על העור)
|
Ficus Carica
תאנת הפיקוס
|
נוזל העץ
|
Angelicin
Bergapten
Psoralen
|
מריחת נוזל הצמח על העור
|
Foeniculum Vulgare
שומר
|
פרי וזרע
|
Bergapten
Psoralen
Methoxy psoralen
|
מריחת שמן אתרי על העור
|
Passiflora Incarnata
פסיפלורה
|
כל הצמח
|
Harmaline
|
מגע עם העור
|
Petroselinum Crispum
פטרוזיליה
|
כל הצמח
|
Bergapten
Psoralen
Methoxy psoralen
|
שימוש חיצוני (קומפרס על העור) או מריחת שמן אתרי על העור
|
סיבוכים
פגיעה פוטוטוקסית בעקבות שימוש בפסורלן או בחומרים פוטוטוקסיים אחרים מובילה להזדקנות מוקדמת של העור, כתמים ובהרות ואפילו סיכון גבוה יותר לסרטן העור (בעיקר מסוג SCC אך גם BCC ). גם שכיחות המלנומה יכולה לעלות עם הזמן.
תופעות הדרמטיטיס שכיחות יותר במטופלים רגישים - photoallergic contact dermatitis . התופעה יכולה להמשך חודשים עד שנים לאחר הסרת הגורם הפוגע ולהקיף את כל האזורים החשופים לשמש.
בשלבים ראשונים ניתן להתבלבל בין דרמטיטיס על רקע פגיעה מקרינה לבין אטופיק דרמטיטיס או דרמטיטיס על רקע תגובה תרופתית. הטיפול מתרכז במניעת חשיפה אך לעתים משלבים גם סטרואידים מקומיים. מטופלים שאינם מגיבים לטיפול נאלצים לקבל אימונוסופרסיבים.
השלכות טיפוליות
ברוב המקרים, אין לשימוש בצמחים אילו כל השלכה טיפולית. עוצמתם חלשה, ריכוזי החומרים הפעילים נמוך יחסית והעובדה שהצמחים מגיעים כחלק מפורמולה עושים אותם לבטיחותיים יחסית. בכל מקרה, השימוש החיצוני ברוב הצמחים הללו אינו שכיח ובשימוש פנימי, נדרש ריכוז גבוה יחסית.
מתי חשוב לדאוג?
א – אם המטופל מקבל טיפול פוטו-תירפי.
ב – אם למטופל יש מחלה פוטוסנסיטיבית (שמחמירה משמש)
ג – אם המטופל מקבל תרופות בעלות תכונות פוטוסנסיטיביות (למשל, טטרציקלין (אנטיביוטיקה), אמיודרון (להפרעות קצב לב) או נגזרות של סולפוניל-אמיד (אנטיביוטי, נוגד דלקות מעיים, משתן וכו´)
בכל המקרים הללו יש לעדכן את הרופא המטפל או להעדיף צמחים אחרים במקומם. בכל שאר המקרים, תספיק זהירות יתר על ידי שימוש בקרם הגנה רחב טווח ופוטנטי.
הערה: יתכנו צמחים נוספים בעלי תכונות פוטוסנסיטיביות. אחריות המטפל, בכל מקרה בו קיים חשש לאינטראקציה, לברר במקורות מידע מוסמכים על אפשרויות אילו.
חומר זה מוגש כשירות עי צוות הקליניקה של תמורות. © Tmurot
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.