תהליך הלימוד החושי בשיאצו

 

תהליך הלימוד החושי בשיאצו
The sensorial Learning Process in Shiatsu
חלק א

An anthropologic work which discuss the sensorial communication and learning processes in Shiatsu, as a part of the training process for shiatsu massage practitioners. The work describes mainly the research field: Shiatsu classroom in Tmurot. The second part details the way in which the students are encourage replacing verbal communication into sensorial communication. The third part details the physical experiences and focus in the connection between the senses and the intellect.

הערה:
לפנינו עבודת שדה מסכמת של גיא שני, בקורס שיטת מחקר איכותניות שנמסרה לחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. העבודה דנה על הדומיננטיות של השיח החושי ותהליך הלימוד כתהליך לימוד חושי בקורס לשיאצו. ליצירת קשר עם כותב המחקר: gshani@gmail.com
אנו מודים לגיא על הרשות לפרסם את עבודתו באתרנו.

מפאת אורך העבודה היא פוצלה לשלושה חלקים. החלק הראשון מתאר בעיקר את שדה המחקר: כיתת שיאצו בתמורות. החלק השני המציג שיעור לימוד בו עולה תמונה ברורה של הדרך בה מעודדים את התלמידים לעבור לצורת חשיבה חושית. החלק השלישי מפרש את החוויות הגופניות ומתמקד בקשר בין החושים לאינטלקט.


הקדמה :
שיאצו היא שיטת טיפול יפנית מסורתית אשר מטפלת באמצעות מגע – בעיקר לחיצות ומתיחות של הגוף. השיאצו הוא לא המצאה יפנית טהורה והשיטה שואבת את גישתה הרפואית, מושגיה ותפישת הגוף שלה מהרפואה הסינית המסורתית. הטיפול לרוב נעשה על מזרן המונח על הרצפה כאשר המטופל רוב הזמן שוכב, והמטפל משתמש בידיו אצבעותיו ולעיתים אף במרפקיו, ברכיו ורגליו כדי להפעיל לחץ על אזורים שונים בגוף.

היכרותי עם עולם השיאצו החלה לפני כ 5 שנים שביקשתי לטעום קצת מעולם הרפואה הלא קונבנציונאלית. המשפט הראשון שחקוק לי בזיכרון מטעימה זו, הוא : ´ אני רוצה שתשכבו על המזרון, תעצמו עיניים, קחו נשימה עמוקה ותתחברו לאדמה ...´

בסוף השנה רשמתי למורה שלי בתרגיל משובי, שאם לפני שנה מישהו אחר היה אומר לי לשכב ולהתחבר לאדמה, סביר להניח שהייתי קם ועוזב. אבל היה משהו בצורה שהוא אמר את זה שגרם לי להישאר, ואכן נשארתי ובמשך שנה במסגרת של חוג ערב למדתי והתנסתי בשיאצו. בסוף השנה למרות שלא ´הוכיחו´ לי דבר ולמרות שמיעטנו לעיין בספרים ובמפות מרדיאנים, הרגשתי שאני פשוט יודע שכל המושגים השונים שעליהם דיברנו בכיתה קיימים. יכולתי להרגיש אותם בגופי ולעיתים על גוף חברי שלהם נתתי טיפולים. בתור אדם שהיה רגיל עד אז ללמוד מספרים, שיחות ודיונים הייתה זו הרגשה מוזרה ומעניינת של ידיעה, ידיעה שלא נרכשה מעיון בספרים אלא פשוט הגיעה בסופו של תהליך ארוך שבו כמעט אך ורק התאמנתי בשיאצו.

היה זה הזיכרון של אותה חוויה שגרם לי לבחור בשיעורי שיאצו בתור שדה מחקר לעבודתי האנתרופולוגית הראשונה. חמוש בהרבה מוטיבציה ולא מעט רעיונות וזיכרונות, ניגשתי לא בלי חשש לשדה. האם אצליח להיות אותו ´אורח ממאדים´ אשר אינו יודע דבר על השדה בטרם הוא מגיע אליו? האם אצליח להתעלם או לפחות לא לכפות את הרעיונות והמחשבות שעלו בראשי במהלך השנים על לימודי השיאצו,על שדה המחקר שלי?

התשובה הגיעה כבר בשיעור הראשון והתחדדה עם הזמן. שיעורי השיאצו בהם צפיתי היו בעלי אופי שונה עד מאוד מהשיעורים אותם עברתי, הם כללו בתוכם חלק נכבד של לימודים תיאורטיים של רפואה סינית (אשר מולם לא היה קשה לחוש לעיתים באמת כמו אנתרופולוג על מאדים), סוג השיאצו שנלמד בהם (לפחות במהלך השנה הראשונה) הוא שונה משלמדתי, ובאופן טבעי למורה ובית ספר שונים יש שיטות ודגשים שונים. אני סבור שההיכרות הראשונית שלי עם התחום תרמה לי בסופו של דבר, וזאת מכיוון שהייתה לי שפה בסיסית משותפת עם השדה אשר אפשרה להיכנס לשדה ביתר קלות. אך החוויה שחוויתי בשדה הייתה שונה מספיק כדי שאצטרך להתמודד איתה ע´י פיתוח גישה מחשבתית חדשה כמעט לחלוטין, ולכן אני מאמין שהרעיונות והניתוח של השדה שאני עומד להציג הם בעיקר תוצאה של התצפיות שערכתי, גם אם הם לא בלתי קשורות לניסיון העבר שלי.


שאלת המחקר וטענות מרכזיות
ציינתי בהקדמה שלעיתים הרגשתי אל מול המושגים ותפישת העולם הרפואית הסינית כפי שהיא נלמדת בכיתה, כמו אנתרופולוג על המאדים, ומתצפיותיי בשדה אני יכול לומר בוודאות שרוב התלמידים בכיתה חלקו איתי במידה זו או אחרת את אותה ההרגשה (לפחות בתחילת הדרך). לכן שאלת המחקר שברצוני להציג היא : כיצד מתמודדים התלמידים והסגל, עם לימוד של תפישת עולם רפואית אשר מציבה בפניהם שתי בעיות מרכזיות:
1. תפישת העולם הרפואית הנלמדת בכיתה, מתייחסת לגוף האדם בפרט ועולם התופעות בכלל, בצורה שונה מאוד מהתפישה הביו-רפואית מערבית. בנוסף, רבים מהמושגים של תפישת עולם זו, לא ניתנים לתרגום למושגים מערביים .
2. המיפוי התיאורטי של הגוף, ומושגים רבים הקשורים לגוף ולתפקודיו ברפואה הסיני, אינם ניתנים לצפייה ישירה או עקיפה.

טענתי שואבת ממושגו של Stoller – ´למידה חושית´ – שאותה הוא מגדיר כתהליך של חיבור בין החושי לשכלי ויישום חיבור זה לפרקטיקות נלמדות (1997, xv). כלומר תהליך למידה אשר לא נשען רק על הבנה שכתלתנית של מושגים, אלא תהליך שכולל בתוכו, נעזר ולעיתים נשען על חוויות וייצוגים חושיים. במהלך שהותי בשדה אכן הבחנתי בתהליך שניתן לכנותו למידה חושית, אך בנוסף לכך זיהיתי בשדה תופעה אותה אני מכנה ´שיח חושי´, שהוא למעשה שיח אשר מנסה להעביר מושגים תיאורטיים דרך המשגה אשר נשענת על חוויות חושיות והרגשות. או אם ננסח זאת בפשטות, שיח שמעביר את הדגש מהניסיון להבין מושגים שכלית, לניסיון להרגיש אותם, ויוצא מתוך נקודת מוצא שהיכולת להרגיש משהו היא הדרך העדיפה להבנתו.

במהלך העבודה אטען ואדגים כיצד השיח החושי שהוא לטענתי השיח הדומיננטי בכיתה, מאפשר קבלה קלה יותר של מושגים ותפישות מעולם הרפואה הסינית וזאת על ידי העברת הדגש מהבנה להרגשה. כמו כן אדגים כיצד השיח החושי אינו משמש ככלי בלבד אלא גם כמטרה, וזאת משום שהוא דוחף את התלמידים לנסות ולהפעיל באופן אמיתי או מדומיין את כלל חושיהם ברגע שהם נתקלים במושג או בתופעה כלשהיא. גישה זו לרכישת ידע היא למעשה גישה אותה סטולר מכנה ´אפיסטמולוגיה חושית´ (1997, 3,91), מושג שלגביו ארחיב בהמשך העבודה. אחר כך אראה כיצד טכניקות של לימוד חושי מעלות אצל התלמידים קישור דו כיווני בין תחושות גופניות לחומר התיאורטי. על ידי כך הן גם תורמות להבנה טובה יותר של החומר, ובנוסף יוצרות הבנה וזיכרון של מושג מסוים אשר כוללים את הרגשות, התחושות והמאפיינים הגופניים הקשורים לאותו מושג. בחלק האחרון של העבודה אטפל בשימוש במגע, בחלק זה אראה כיצד השיח והתפישות התיאורטיות בכיתה משמשות מצע שעל פיו מפרשים התלמידים את תחושותיהם הגופניות, וכיצד השיח החושי בתורו, מאפשר התבססות על המגע ככלי לגיטימי לחקר מציאות רפואית מסוימת.


שדה המחקר:
בית הספר תמורות שמגדיר עצמו כבית ספר לרפואה ´אינטגרטיבית´ נמצא על התפר שבין תל אביב ליפו, על קירות גרם המדרגות אשר מובילות לקומה הראשית, תלויות תמונות בסגנון יפני לצד תמונות של תלמידים ומורים בבית ספר. בית הספר עצמו בנוי ממסדרון צר שלצדדיו נמצאים משרדים וכיתות לימוד. כיתת השיאצו היא חלל גדול מרוצף ברובו במזרונים עליהם יושבים התלמידים בזמן הרצאות פרונטאליות ועליהם הם מתאמנים בשיאצו. מתוך הכיתה ישנה כניסה לחלל קטן יותר בו ישנה פינת ישיבה, אשר בה אוכלים התלמידים ארוחת ערב משותפת וממנו יש גישה למטבח קטן. על הקירות תלויות שלוש תמונות גדולות אשר מציגות את מיקום המרידיאנים ונקודות דיקור על גוף האדם, בנוסף ישנה תמונה אנטומית מערבית של גוף האדם וכמו כן ישנו שלד פלסטיק.

מנהל המוסד גיורא ליכט שמח על הרעיון לערוך מחקר בבית הספר, התנאים שהוצבו לי היו : ששמו של בית הספר יוזכר במחקר (ולכן גם שמות המורים אבל לא שמות התלמידים) ושבזמן התרגול בזוגות לא אתפוס מקום של תלמיד. פרט לכך זכיתי לשיתוף פעולה מלא של המורים והתלמידים וברצוני לנצל את ההזדמנות כדי להודות להם על כך.

השיעורים בהם צפיתי מתרחשים כל יום א´ בין השעות 16-22, סגל ההוראה מורכב משני מורים- אודי וחיליק, וחמישה אסיסטנטים, כאשר את רוב השיעור העביר אודי, חיליק והאסיסטנטים נטלו חלק פעיל יותר בהנחיה אישית בזמן תרגול בזוגות. התלמידים והסגל התבקשו ללבוש לשיעור את חולצת בית הספר או כל חולצה לבנה. כל שיעור מתחיל ומסתיים בישיבה משותפת של הסגל והתלמידים במעגל, כאשר כולם ישובים ישיבת סיזה, עוצמים עיניים ומבצעים תרגילי נשימה ומדיטציה מונחית אשר אותה מעביר אודי, חלק זה אורך מספר דקות ובסופו קדים כולם אל תוך המעגל.

בשיעור נלמדים באופן פרונטאלי ומעשי מספר תכנים, כאשר לא כל שיעור כולל את כל התכנים אשר אציג בהמשך, והם לא תמיד מועברים באותו הסדר:

תחילתו של השיעור מוקדש בד´כ ללימודים תיאורטיים של הרפואה הסינית, כאשר את השיעורים מעביר אודי. החומר מועבר בהרצאה פרונטאלית, לצד שימוש בלוח, מפות מרדיאנים וחומר כתוב. סגנון ההעברה של השיעור הוא אנרגטי מאוד, כאשר אודי כמעט לעולם לא מסתפק רק בהסבר מילולי של החומר וכמעט מוסיף דוגמאות והדגמות. בהמשך העבודה אציג שיעור כזה בפירוט רב.
בין החלק התיאורטי לחלק שבו מתרגלים התלמידים טיפול שיאצו באופן מעשי, מתבצעים תרגילי תנועה. תרגילי התנועה מועברים בצורה תיאטרלית מאוד ולרוב מלווים במוזיקה, כאשר כמעט תמיד נעשה קישור בין תרגילי התנועה לחומר התיאורטי.

תרגול הטיפול בשיאצו מתחיל בהדגמה של אחד המורים על אסיסטנט, ההדגמה מלווה בהנחיות מפורטות לגבי רצף התנועות שצריך לבצע, איכות ואופן המגע, והדרך הנכונה שבה צריך להשתמש ולהניע את גוף המטפל. אחר כך מתחלקים התלמידים באופן חופשי לזוגות, ומתרגלים את התנועות שהוצגו לפניהם, לעיתים באופן עצמאי ולעיתים המורה מקיים עוד הדגמה כאשר התלמידים מחקים את תנועותיו. בזמן העבודה בזוגות מסתובב הסגל בין התלמידים, מתקן תנוחות לא נכונות, עונה על שאלות, ושואל את המטופל להרגשתו וממנה מנסה לכוון את התלמיד המטפל לדרך עבודה נכונה יותר. בסיום התרגול של כל תלמיד, מקיימים התלמידים משוב, אשר עוסק בתחושות ובהרגשה שקיבל מקבל הטיפול ומי שנתן אותו.

שיעורי אנטומיה – את שיעורי האנטומיה מעביר מורה חיצוני שהוא גם רופא. בשיעורי האנטומיה בנוסף לשימוש בשלד לדוגמא ובמפה אנטומית ישנו גם שימוש בשקפים. תהליך הלימוד הוא פשוט יחסית ועוסק בעיקר זכירת שמות העצמות או השרירים ומיקומם, בנוסף להבנה כללית של הגיאוגרפיה האנטומית של הגוף. כמעט כל השיעור עוסק בהצגת עצם מסוימת הצורה שלה המבנה שלה, ובעיקר השם הלטיני שלה. כך עובר המורה עצם עצם והתלמידים חוזרים אחריו.

לצד השיעור המרכזי ישנו יום תרגול בית ספרי, בו באים תלמידים משנים שונות כדי לתרגל באופן מעשי טיפול שיאצו, וישנם סופי שבוע מרוכזים, לצערי עקב מגבלות של זמן לא נכחתי בשיעורים אלו ונאלצתי להסתפק ברשמי התלמידים משיעורים אלו.
בנוסף חשוב לציין כי לימודי השיאצו בבית הספר הם חלק ממסלול לימודי של שלוש שנים (מתוכם שנתיים חובה כדי לקבל תעודת מטפל), כאשר במהלך המסלול נלמדות שיטות שונות של שיאצו , אספקטים שונים של רפואה סינית עם אלמנט של העמקה לתוך החומר עם הזמן, וכמו כן נלמדים מסאג´ תאילנדי וטווינא.



סוגיות מתודולוגיות:
שיטת המחקר המרכזית בה נעשה שימוש בעבודה זו היא – תצפית משתתפת, אך המילה משתתפת עלולה להטעות ועלי לדייק. מהרגע הראשון שבו הגעתי לשדה הגעתי והוצגתי בתור חוקר ולא בתור תלמיד. מטרתי בתצפיות ובעבודה זו לא הייתה ללמוד רפואה סינית ושיאצו אלא לקחת חלק ובעיקר לצפות בתהליך של לימודי שיאצו, וכך עשיתי.
גישה זו אל השדה הייתה מתאימה במיוחד בחלק הפרונטאלי של השיעורים, שכן אז הייתי כמו שאר התלמידים ישוב על המזרון והייתי חופשי לגמרי להתרכז בחומר המעובר. בעיקר בדרך העברתו, בדיונים ובתגובות התלמידים והמורים, כאשר כל הזמן הכול ניתן לרישום מיידי .עניין קצת יותר מסובך היה תרגילי התנועה, בשלב זה לא הרגשתי שאני יכול פשוט לשבת ולרשום מה עושים התלמידים בכיתה, מבלי לפספס את החוויה לגמרי ומבלי להוציא עצמי חברתית מהשדה. לכן בתרגילי התנועה לקחתי חלק פעיל ומשתתף כאשר לעיתים אני מנסה להיות בד ובד משתתף וצופה, ולעיתים הרגשתי כי עדיף להיות אך ורק משתתף.

בניגוד לתרגילי התנועה, נבצר ממני להשתתף באופן פעיל ורציף , בחלק של השיעור שבו מתרגלים התלמידים בזוגות טיפול שיאצו באופן מעשי. מספר התלמידים בכיתה היה זוגי ולפי הסיכום שלי עם גיורא, הבנתי שלא אוכל לקחת חלק פעיל בחלק זה של השיעור. לכן מההתחלה נהגתי יותר כצופה ופחות התרכזתי בתוכן ההנחיות ויותר בדרך העברתם, באינטראקציה בין התלמידים לתלמידים
ששימשו כמטופלים ובין התלמידים לסגל שבא לעזור להם באופן פרטני במהלך הטיפול ואחריו.

בנוסף לכך בפעמים הספורות שעקב היעדרות תלמיד ניתן לי לתרגל ולקבל שיאצו, מכיוון שמלכתחילה לא שמתי לב להנחיות, מצאתי את עצמי או עסוק בלנסות ולחקות תלמידים אחרים, או שוקע בנתינת טיפול שיאצו לפי מה שכבר למדתי. עקב כך אני מעדיף לא לכלול את התנסויותיי אלה, ולהתמקד בתצפיותיי הלא משתתפות מחלק זה של השיעור, גם אם ברור לי כי דיווח מסוג זה לוקה במידה מסוימת בחסר.

עניין נוסף הוא היקף הזמן המצומצם שבו שהיתי בשדה עקב העובדה הפשוטה שמדובר בתרגיל מחקרי ולא בעבודה אתנוגרפית מלאה. בעיה זו מתחדדת אם נזכור שלמעשה צפיתי בשדה במהלך קצת יותר מחודשיים, כאשר כלל התהליך של לימודי שיאצו נע בין שנתיים לשלוש. עקב כך בחרתי לבצע ראיונות עומק עם חמש תלמידות שנה ב´, וזאת כדי ולנסות ולראות כיצד מבשילים ובאים לידי ביטוי תהליכים שצפיתי רק בהתחלתם. ברור שאין זה פתרון מושלם, אך אני סבור שבמסגרת המגבלות הקיימות היה זה פתרון מספק.

ומה בהמשך המאמר?
מעבר לחלקו השני של המחקר המציג שיעור לימוד שבו עולה תמונה ברורה של הדרך בה מעודדים את התלמידים לעבור לצורת חשיבה חושית: תהליך הלימוד החושי בשיאצו - חלק ב


להפניות
למידע בנושא לימודי שיאצו בתמורות
למאמר אודות תמורות ומייסדיה ניתן ללחוץ כאן: אודות תמורות

לסמינרים ומחקרים נוספים



חומר זה מוגש כשירות ע´י צוות ההדרכה של תמורות.
© Tmurot
אנו מודים לגיא על הרשות לפרסם את עבודתו באתרנו.