|
´ידע הוא מה שנשאר אחרי ששכחת כל מה שלמדת בבית הספר´ כדברי אלברט אינשטיין (כן, היה גם חכם סיני שדיבר על כך..) ואם נשכח רק לרגע, את החומר הלימודי שלמדנו, ניתן לסכם את הימים האינטנסיביים שעברנו ביחד כחוויה.
קשה להעביר במילים חוויה. בכל זאת אנסה להעביר ממש בקצרה את התובנות, תחושות, רגשות וה´אסימונים שנפלו´ במהלך ימים אלה.
1. מודעות
גם אם זה לא נאמר במפורש, תרגלנו באופן אינטנסיבי את המודעות. קודם כל המודעות לעצמי. איך אני נתפסת בעיני עצמי, ואיך אני נתפסת בעיני האחרים. לבחון בעיניים של מורה את ההתנהגות שלי בתור תלמידה. להשתדל להיות יותר אמפטית ופחות ביקורתית כלפי עצמי, ומתוך זה מודעות ואמפטיה להתנהגות של תלמידים ועמיתים.
2. מיקוד
מתוך ההתנסות בשמירה על מיקוד בשיעור כלומר, לא לאפשר לניסיונות של תלמידים להסיט את השיעור לכוונים לא רצויים, התחדדה חשיבות המיקוד בכלל.
להיות מודעת לכך שהתנהגויות או דברי אחרים, עלולים להחליש אותי או לגרור אותי לכוון אליו אין ברצוני להגיע, ולמרות זאת, ללכת בקו שהחלטתי עליו בלי לאפשר לסביבה להשפיע עלי.
3. מטרה
המטרה היא לא תמיד הדבר החשוב ביותר. החוויות שצוברים בדרך, התובנות וההבנות הם הדבר האמיתי. אם נתייחס להוראת השיאצו בבתי ספר, חשוב להעביר בצורה טובה את החומר העיוני. אולם ערכים ותובנות כמו התחשבות באחר, שליטה עצמית, מודעות לרגשות ולגוף, שהם בעצם (לדעתי) המטרה האמיתית, יעברו בקלות וללא מאמץ (כערך מוסף) דרך לימוד הטיפול במגע.
4. משחק
השתתפנו בסימולציות במהלכן כל אחד ´שיחק´ תפקידים מוגדרים (הממושמע, הנגרר, החוכמולוגית, המופרע הליצן ורבים נוספים). ראינו שכל אחד יכול לשחק תפקידים שונים. מעבר לכיף של לבטא את ה´שחקנית´ שבי, ניסיתי לבדוק איזה תפקיד אני ואחרים בעצם משחקים ב´חיים האמיתיים´. אם החיים הם הצגה ואנו שחקנים, אז אפשרי גם לשנות ´תפקיד´ בחיים.
5. מזל
איני יודעת לאן החיים היו לוקחים אותי לולא שאלתי לתומי מישהו אם הוא מכיר בית ספר טוב לשיאצו, והוא הפנה אותי בחום לאתר של תמורות (נחשו מי זה היה..) , אבל אני מרגישה בהחלט ברת מזל על ההיכרות עם האנשים הנפלאים והזכות להשתתף בפרויקטים הנפלאים לא פחות.
אז המון תודה לניר, נעמה, שי, לכל מי שנכח מצוות תמורות ותרם, לכל אחד מהמשתתפים ב´הכנה´, לגיורא , אלה, דינה ולכל האנשים הנפלאים המרכיבים את המקום המיוחד ששמו תמורות… באהבה, מנילי.
|