תמורות עם חילי גדוד גלבוע בבקעה

ניר היה במלואים. - הרופא של גדוד גלבוע.
את ישיבות הצוות השבועיות בבית החולים וולפסון, נאלצנו לערוך בלעדיו ובכך כבר הרגשנו תורמים למאמץ הבטחוני. עד שבאה הקריאה האמיתית לגיוס. ניר מבקש מתנדבים לטיפול בחיילי המילואים ביום בריאות שיבוצע במהלך תעסוקה מבצעית של הגדוד בגזרת עמק הירדן ועמק בית שאן. ההענות היתה מרשימה ובבוקר ה-3 ביולי 2002 התיצבנו בתחנת רכבת צפון בת´א. מכאן העסק דפק כמו במבצע צבאי , מהר מאד התמלא האוטובוס ב- 33 שליחים בלבן מלאי נכונות, ציפיה, חששות ורצון עז לתת. בנקודת המפגש עלה המפקד עם ´תודה מראש´ ( אצלי כבר דמעות בעינים ). חולקנו לקבוצות של שלושה עד ארבעה מטפלים לכל עמדה, מחסום או תצפית. עברנו לרכבים צבאיים שחכו לנו ופזרו אותנו לכל אורך ורוחב הגזרה. נוף מדהים של עמק בית שאן ועמק הירדן וממול הרי הגלעד.
כל מטפל קיבל רשימה של ששה עד שמונה מטופלים ,חצי שעה לכל מטופל .
חשבנו : צבא, חיילים, חאקי, ריחות קשים ,זרות. – הגענו למקום עוטה חג, נכונות, מוכנות לקבל וריחות נפלאים של אחרי מקלחת ואפטר שייב ( ניר כבר עשה את עבודת ההכנה ).
כמה שקי שינה על הרצפה, זה חדר הטיפולים.
אין זמן לתשאול, כאן זו טכניקה אחרת, במינימום זמן לתת מכסימום אהבה ותחושה של
´זה בסדר להרפות´ ´אפשר לנוח´ .
התחברתי לערוץ ´אמא´ -- והטיפול זרם.
מפליא כיצד אותם חיילים, והיו ביניהם כאלה שמעולם לא חוו טיפול במגע, הרשו לעצמם
´ לעזוב ´, נכנסו להרפיה עמוקה ונתנו לשיאצו לחלחל לתוכם. אני עצמי חייבת הייתי ´להתקרקע´ היטב ( Kid 1 ננעצה חזק באדמה ), כדי שלא ´אמריא´ מדי עם תחושות האושר שאפפו אותי תוך כדי הטיפולים.
פתחתי את הלב ונתתי לו לזרום דרך הידים. התחברות לנשימה/ נשמה, גם שלי וגם של המטופל.
ה´תדלוק´ מחדש עם כל חייל, דרש ממני להיות במדיטציה מתמשכת, הכי Here and Now
שאפשר. חוויה מיוחדת במינה.
כמה קיבלתי בנתינה הזאת.
על אותה רשימת שמות שעל הדלת, נתתי לחיילים לכתוב במילה שתיים את תחושותיהם אחר הטיפול: “היה עשר”. “פצצות”. “כיף גדול”. “מתי עוד פעם?” “אשתי חושבת שאני סובל במילואים” וכו´. ואכן עלה רעיון של טיפול במתנה לנשותיהם של חיילי הגדוד. מי שמוכן להרים את הכפפה שירשם אצל אלה או דינה בתמורות. זה יכול להשלים את החוויה.

ניר - תודה לך על עוד הזדמנות לתת \ לקבל.

נירה רבינוביץ

נ.ב עם מכתבי התודה במסדר הסכום, קיבלנו גם דיסק של שרית חדד.

הערה של ד´ר ניר עמיר: המון תודה לכל מי שהגיע ותרם. ולכל מי שתוהה למה לא יזמנו פרוייקטים נוספים כאילו - מאז אותו מילואים עברנו לשרת במקומות ´חמים´ שהגישה בעייתית ולעתים מסוכנת. למרות שעד היום מתרפקים כל חיילי הגדוד על זכרונות החוויה האדירה שזכו לה במילואים, הרי שגם בעבור שיאצו לא נרצה לסכן אף אחד מהמטפלים. בתקווה לימים שקטים יותר...