נהוג ומקובל שיום הכיפורים הוא יום טיהור חטאים. זהו היום בו אנו מצווים לענות את נפשותינו ולהימנע ממלאכה, לעשות חשבון נפש ולהביע חרטה, ומעל הכל, לפתור בעיות שבין אדם לחברו. עם השנים, נוספו מנהגים על אילו הקיימים וחלקם אף שונו ללא הכר מהמקור. במאמר זה אציג מספר מנהגים שיהפכו את יום הכיפורים ליום טהרה כלפי חטאים רבים שחטאנו כלפי עצמנו, חברינו והסביבה:
1 - כפרה על חטאים שחטאנו כלפי הסביבה
כל השנה אנו נוסעים במכוניות גם כאשר ניתן ללכת, להשתמש באופניים או להיעזר ברכב ציבורי. הנזק לאיכות הסביבה ברור. על פי דיווחי המשרד לאיכות הסביבה, ביום כיפור יורדת רמת זיהום האוויר משמעותית. בחירה מודעת להימנע משימוש במכוניות אינה רק עניין דתי אלא כפרה על חטאי הסביבה. אופניים היא אלטרנטיבה טובה למי שבוחר בה.
2 - כפרה על חטאים שחטאנו באכילת בעלי חיים
רבים מאיתנו צמים ביום כיפור (כל הדתיים ומספר יחסית גדול של החילונים).
צום מלא או חלקי אינו רק למטרת עינוי (או לטיהור גוף, למי שחושב כך). במשך כל השנה אנו מנצלים בעלי חיים ותעשיית הבשר הפכה לאחת התעשיות האטומות והאכזריות ביותר בעולם המודרני. יום אחד ללא בשר הוא זמן להפנות משאבים לחשיבה על הנזק האקולוגי והמוסרי הנגרם בשל כך.
3 - כפרה על חטאים שחטאנו בניצול בעלי חיים
המנהג להימנע מנעלי עור נחשב, לפחות בעבר, כסוג של עינוי נפש. סביר להניח שבימי קדם כל אלטרנטיבה לעור היתה סוג של עינוי. אך היום, השימוש בעור הוא סוג של העדפה ולא של צורך והתחליפים הסינטטיים איכותיים מאוד. יום בשנה שבו אנו נמנעים מניצול בעלי חיים יכול להזכיר לנו שניתן לעשות כך ימים רבים במהלך השנה.
4 - כפרה על עלבונות שהטחנו בפני אנשים מוכרים
מקובל שיום כיפור עשוי לכפר על מצוות שהפרנו בין אדם למקום (לאלוהים) אך לא בין דברים שהשתבשו בין אדם לחברו. מכאן שאם לא שמרנו על השבת או לא הקפדנו על כשרות, עדיין יש לנו הזדמנות לקבל כפרה. לעומת זאת, אם פגענו בחבר או גרמנו לו נזק, זה הזמן ללבן את העניינים ולהסביר, להביע צער (לפעמים זהו תחליף נאות להתנצלות). מובן שאם החבר לא סולח, זה כבר החטא שלו...
על פי דעות של חלק מחז"ל (משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות תשובה, פרק ב', הלכה ט') ליום כיפור יש עוצמה מטהרת שמסוגלת לטהר גם אנשים שלא חזרו בתשובה. עם זאת, יום כיפור אינו מטהר עבירות שבין אדם לחברו אלא אם הובעה בקשת סליחה.
נ.ב בקשת סליחה במייל או בס.מ.ס ("אני מבקש סליחה ומחילה מכל מי שפגעתי בו...") ממש לא תופס!
5 - כפרה על הימים שלא אכלנו עם המשפחה
מנהג יפה, גם אם לא בריא במיוחד, שרוב עמך ישראל מאמץ אותו מספר פעמים ביום ללא קשר לצום שבא אחריו. אלא שעל פי חז"ל, יום כיפור הוא יום חג בגלל שביום זה אנו זוכים לכפרה על חטאינו. בניגוד לימי צום אחרים (כמו תשעה באב), דווקא ביום כיפור מצווה לערוך סעודת חג דשנה. חז"ל דרשו: "כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ח', עמוד ב'). מכאן שסעודה טובה ערב יום כיפור שווה שני ימי צום שלמים. אכלתם ארוחה מפסקת מכובדת? אינכם חייבים לצום למחרת...
אבל ללא קשר לצום, זוהי הזדמנות לכל המשפחה להתאסף ולאכול ערב נוסף ארוחת חג. בעיקר ביום בו לא חוזרים מאוחר מהעבודה והילדים לא יוצאים לבלות עד מאוחר. זו ההזדמנות.
נ.ב
ארוחה משפחתית תוך שימוש בסמרטפונים אינה נחשבת לכפרה אמיתית...
6 - כפרה על החמצת אהבה ו/או יחסי מין
יום כיפור מתאפיין במספר איסורים הכוללים צום, השבתת עבודה, איסור על נעילת נעלי עור, איסור רחצה וסיכוך הגוף ואיסור על קיום יחסי מין. הכהן הגדול היה נמנע מיחסי מין שבוע לפני החג והושאר ער כל הלילה שלפני החג על מנת שיוכל להיכנס לקודש הקודשים בלי שחלילה היו לו חלומות כפיים...
עם זאת, בימי המשנה היה מנהג דומה לזה שנהוג בט"ו באב, לחפש בנות זוג במחולות בכרמים. כך נאמר במשנה: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות... וחולות בכרמים... מי שאין לו אשה נפנה לשם" (משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ח' ובתלמוד בבלי, מסכת תענית , דף ל"א, עמוד א'). כיוון שהיום אין הרבה כרמים בסביבה, מחולות האינטרנט עשויים להתאים לכל הרווקים...
7 - כפרה על שימוש במנהגי זרים והפיכתם ליהודים
אחד מהמנהגים השנויים במחלוקת של יום כיפור הוא מנהג הכפרות. מקורו של מנהג זה, כנראה, ברעיון שבו חיה נושאת על עצמה את חטאי האדם ואחרי מותה האדם מטהר מהם. כך היה בתקופה בה שלחו שעיר לעזאזל ערב יום כיפור, מנהג שחדל עם חורבן הבית. כיום, ישנם שמסובבים תרנגול מעל הראש ואומרים: "זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום". אחר כך שוחטים אותו למטרת ארוחה לעניים.
אלא שמנהג זה היה נתון במחלוקת עוד בימי הראשונים (תקופת הרבנים במאות 11-15 ובניהם ר"י, רמב"ם ועוד). לטענת הרשב"א ור' יוסף קארו מדובר במנהג האמורים, כלומר מנהג שמקורו מעבודה זרה או אמונה תפלה של עמים זרים ולא מנהג יהודי. הפיתרון ההלכתי הוא לבצע פעולה זו עם כסף ולתת אותו לצדקה.
ולסיום, משפט של סטיבן ויינברג (פיזיקאי יהודי, זוכה פרס נובל, אתאיסט ואוהב גדול של מדינת ישראל):
"תמיד יהיו אנשים טובים שיעשו מעשים טובים ואנשים רעים שיעשו מעשים רעים אך דרושה אמונה דתית על מנת שאנשים טובים יעשו מעשים רעים".
למידע נוסף
חומר זה מוגש כשירות ע"י צוות ההדרכה של תמורות. © Tmurot
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.