תחושת דגדוג היא רפלקס שכמעט כל הילדים נהנים ממנו. אפילו ה"איום" בדגדוג עם אצבעות שלופות באוויר מפיק מהם בדרך כלל צחקוקים עליזים. מהו הדגדוג?
הסברה המדעית הרווחת היא שדגדוג הוא מגע שנמצא איפשהו על קו התפר בין נעים ללא-נעים. ייתכן שמקורו במנגנון הגנה שנועד לאפשר לנו לסלק מטרדים כגון חרקים שמטיילים עלינו, רגע לפני שיעקצו. יתכן גם שכאשר הגוף מרגיש מאוים כתוצאה ממגע לא צפוי של אדם אחר, אחד מהאינסטינקטים שלו הוא להתכווץ ולהגיב בצחוק. אבל מדובר בהשערות ויתכנו גם הסברים אחרים. כך או כך, העיקרון התקף הוא שהדגדוג צריך לבוא בהפתעה. כדי לחוש אותו אסור לאדם לדעת באיזה חלקיק שניה הוא ידוגדג. זו גם הסיבה שהאדם לא יכול לדגדג את עצמו.
מקור תחושת הדגדוג הוא במוח הקטן (צרבלום) שאחראי על קואורדינציה, שיווי משקל ותאום בין התחושות. אזור זה גם מאפשר לנו להבחין בין תחושות שאנו גורמים להן לבין תחושות המגיעות בהפתעה. כשאנו נוגעים בעצמנו המוח לא מופתע ולכן לא מפרש זאת כאיום או כתגובה לא צפויה. אבל מגע מפתיע של יד זרה, אפילו עדין, גורם לנו להעניק לה תשומת לב מיוחדת. זוהי תגובה נורמלית משום שלא הגיוני שנהיה מרוגשים מכל תנועה אישית שלנו (הכוללת גם בליעה, נשימה, לחץ על הישבן כשאנו יושבים ועוד) ולעומת זאת, עלינו להיות עם מודעות גבוהה יותר לכל תנועה חיצונית שעלולה לסכן אותנו.
מטופלים שכל מגע עדין גורם להם להתפתל, לצחוק או להתכווץ (ויש רבים כאלה) מהווים בעיה למטפלי שיאצו, טווינה ולמטפלים במגע בכל שיטה אחרת. תופעה זו מיוחסת, בדרך כלל, לאנשים עם מצבי חסר דם או עודף ליחה. מצבים אילו תואמים תופעות של לחץ, חרדה ורגישות יתר. הטיפול המערכתי חשוב ביותר אך, אם תגובות המטופל מקשות על מהלך תקין של הטיפול, אפשר לפתור זאת בקלות באמצעות מספר פתרונות פשוטים:
א - ניתן להניח מגבת על אזור הטיפול (למשל על הגב) ולבצע את הטיפול על המגבת, ללא מגע ישיר בגוף.
ב - ניתן לבקש מהמטופל להניח את ידיו על המקום הנדרש (למשל על הבטן) ולבצע את הלחיצות עליהן. במקרה זה ידי המטופל חוצצות בין גופו לבין המגע של המטפל.
ג - מגע עדין יוצר תחושת דגדוג. לכן, אם נגביר את העוצמה עד למגע חזק (ובלתי מהוסס) נוכל למנוע את התחושה המטרידה.
חומר זה מוגש כשירות עי צוות הקליניקה של תמורות. © Tmurot
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.