הכל על הבננה בראיה מערבית וסינית

הבננה הוא צמח טרופי המגיע לגובה של עץ. למעשה, מבחינה בוטנית, הוא מוגדר כעשב  (herbaceous) גדול משום שמה שנראה לנו כגזע הוא למעשה גבעול עבה שמורכב משכבות של גלדים רבים (כמו בצל). יש המכנים חלק זה של הצמח גזעול משום שהוא שילוב של גזע עם גבעול. הגזעול מגיע לגובהו המקסימלי תוך שנה (בארץ קצת יותר).

הבננה הגיעה באמצעות התפשטות האסלם מהודו למצריים, עירק, סוריה וארץ ישראל. הבננה מוכרת בארץ עוד קודם, מאז המאה העשירית. מקורה של הבננה הישראלית מאסיה ומשם היא הופצה לאזורים טרופיים וסובטרופיים אחרים אך זנים שונים גדלו באמריקה הדרומית והמרכזית וכן באפריקה. הבננה התרבותית הגיעה לארץ לפני כמאה שנה והיא מגודלת בעיקר בעמק הירדן, אך גם בחוף הכרמל ובמקומות נוספים בארץ. 

הבננה גדלה בסביבה חמה, באדמה לחה ובעיקר בצל. היא מתאימה לסביבה טרופית אך יכולה לגדול בחממות, כפי שמקובל בארץ. הבננה נפגעת מתחת ל 15.5 מעלות ומתחת לאפס מעלות היא קופאת וניזוקה באופן בלתי הפיך. כמו כן, היא רגישה לרוח חזקה שיכולה לפגוע בגבעול ובעליה הגדולים.

קיימים מיני בננה שמשמשים לנוי, להפקת סיבים חזקים ליצור חבלים, כתחליף לצלחות (מהעלים), לקליעת מחצלות וסלים ולחיטוי פצעים.

 

לבננה עלים רחבים בעלי שוליים תמימים (חלקים). במרכז העלים עובר עורק מרכזי וממנו מתפצלים עורקים קטנים המעבירים מים ומזון לעלה. בגלל שאין לו עורק היקפי העלה נקרע בקלות אך זה לא מפריע לעלה להמשיך לבצע פוטוסינתזה כך שהצמח ממשיך לפתח את פירותיו המתוקים.

 

על עמוד התפרחת המרכזי של הבננה יש שורות של פרחים. כל שתי שורות עטופות בעלה אדום שבתוכו התפרחת. התפרחת הזו כבדה מאוד ונוטה כלפי מטה. בצורה זו הגשם לא חודר אל הפרחים, דבר שחשוב בסביבה טרופית כמו ביערות הגשם. בשורה התחתונה פרחים נקביים ובשורה העליונה פרחים דו-מיניים שיש להם גם אבקנים (זכרי) וגם עלי (נקבי). כיוון שהפרחים עשירים בצוף ואבקה מבקרים אותם חרקים רבים. במקרים אילו חלה הפריה ושחלת הפרחים הנקביים מתפתחת לפרי. עם זאת, שיטת הפריה זו מאפיינת צמחי בר בעוד שבבננות תרבותיות, רוב המינים מסוגלים לייצר פירות ללא הפריה והאבקה.

 

 

בניגוד לזני הבר בהם יש לבננות זרעים ולפעמים אפילו זרעים מרובים. אולם הפירות המתורבתים אינם מכילים זרעים (מה שעושה אותם מאוד נוחים למאכל) ולפיכך גם אינם פוריים, כלומר, לא יכולים להתרבות. צמח הבננה מניב פרי רק פעם אחת בכל חייו ואחרי כן הוא מתנוון ומת. אז איך הבננה מתרבת? לפני הנבילה, מצמיח צמח האם מבסיסו נצרים צעירים. נצר הוא גבעול נושא עלים שצומח מהחלק התת קרקעי של הגבעול. על תהליך זה ניתן לחזור בין 5-10 שנים ואחרי כן יש לחרוש את השטח ולשתול צמחי בננה מחדש (באקלים טרופי הן מחזיקות עד 20 שנה). היום גם ניתן להרבות את הצמח על ידי תרביות רקמה ממטעים נבחרים כך שמייצרים צמח חדש שהוא זהה גנטית לצמח האם.

הערה: אחד העקרונות החשובים בטבע הוא המגוון. אם אין שני הורים לצאצא אז אין אפשרות למגוון. ריבוי בננה רק מצמח האם משאיר אותה דומה למקור. מכאן שלא מתפתחות כך בננות עמידות ומחלה קטלנית עלולה להשמיד את כל המטעים המסחריים, דבר שכמעט קרה בשנות הארבעים של המאה העשרים (מחת פנמה). למרבית המזל, נמצא זן עמיד שהחליף את אילו שהיו מוכרים עד אז. כיום נעשים מאמצים לפתח זנים עמידים למחלות אך המגבלה שאין זרעים מקשה על הפיתוח.

 

הפירות המזכירים אצבעות מאורכות ומרוכזים באשכולות. קליפת הפרי משתנה מצבע ירוק לצהוב. מינים שונים של בננות משנים צבעים לסגול או אדום עם ההבשלה. במקביל, העמילן שבפרי הופך לסוכר. רוב זני הבננה מתוקים אך קיימים זנים חמצמצים וכאילו שללא בישול אינם טעימים כלל.

הדרך המתאימה ביותר לאכילת הפרי היא כאשר הוא בשיא בשלותו. במצב זה קליפתו צהובה ומנוקדת נקודות שחורות אך תוכו צהוב ללא כתמים, ריחו בשל וחזק והוא מתקלף בקלות. עם זאת, ניתן לאכול את הבננה בדרגות בשלות שונות ורוב תרומתה הבריאותית תשמר.

 

למעשה, קיימים שני סוגי צמח בעלי מאפיינים דומים. מקובל להפריד אותם לשתי קבוצות: קבוצת הבננה אשר מקובל לאכול את פירותיה כאשר הם בשלים ומתוקים וקבוצת ה פלאנטאן - plantains אשר פירותיה מכילים אחוז עמילן גבוה ולכן מקובל לאכול אותן כאשר הן מבושלות (למשל במרק). טעמן נייטרלי ומזכיר בצק מבושל.

הפירות של בננות הבר כמעט ואינם אכילים משום שהם מלאים זרעים צפופים. בזכות מוטציות והכלאות טבעיות הצליחו לצור את הזנים התרבותיים שכאמור, הם עקרים ואינם מייצרים זרעים.

מזג האויר הקר יחסית וכמויות המים המוגבלות גורמים לכך שישראל לא הפכה למעצמת יצוא של בננות לעולם. עם זאת, בזכות מחקר מפותח, הצלחנו לייצר מטעים חופשיים ממחלות ולהגיע ליבולים שאינם נופלים מרוב המטעים בעולם. לפיכך, ישראל היא יצואנית בננות חשובה בעולם.

 

הבננות המודרניות חסרות גרעין ומקורן בעיקר משני מינים: Musa acuminate  ו-  Musa balbisiana מהן פותחו הבננות התרבותיות. מקור השם Musa המכוון למשפחת המוזיים הוא תוצאה של מסורת לפיה אלכסנדר מוקדון הגדול פגש בהודו נזיר שעשה מדיטציות וניזון מבננות. הבוטניקאי לינה שהגדיר את רוב הצמחים (קבע את הטקסונומיה ההרבולוגית) חיפש שם מתאים והחליט לקרוא לבננה מוזה, על שם המדיטציה של האיש החכם. כך, השם הלטיני הראשון של הבננות היה Musa sapientum (המוזה של האיש החכם), אך מושג זה אינו שכיח כיום. למידע אודות החלוקה למשפחות צמחים על פי לינה ניתן לקרוא במאמר: נומנקלטורה בוטנית - מתן שמות לצמחים בעולם ההרבולוגיה המערבית וברפואה הסינית.

 

למעשה, משפחת המוזיים קרובה למשפחת הזגביליים (ה- Zingiberales שייכים לאותה סדרה כאשר המחלקה שלהם היא חד פסיגיים) ואפילו למשפחת הסחלביים. משפחות אילו עתירות בטעמים וריחות ושכיחה בג'ונגלים של אזורים טרופיים. מידע בוטני נוסף ניתן לקרוא במאמר: בוטניקה של הצמח בראיה מערבית וסינית.

 

 

קטגוריה: צמחים מלחלחים, מטהרי חום

תכונות: מתוק, קר

מרידיאנים: מעי גס, קיבה, טחול (אולי גם לריאות ולכליות)

מחזק את הטחול  - ולכן יכול למנוע שלשולים, לשפר ספיגה ולחזק את הצ'י הכללי

משפיע על הלב - תומך בשן הלב, מיטיב עם הצ'י הכללי ועם מצב הרוח

מקרר את הקיבה - מלחלח את מערכת העיכול ומגן על הקיבה מפני חומציות, חום ואש

מלחלח את המעי - ולכן מועיל במצבי עצירות

הערה: עודף ליחה יכול להפריע ואינו מתאים לכל אדם. לכן צריך לקחת בחשבון כמויות ולמנוע עומס יתר.

כמו כן, באנשים הלוקחים משתנים אוצרי אשלגן יש להיזהר ממינוני יתר.

למידע אודות אנרגטיקה של צמחי מאכל נוספים.

 

 

 

מים -  74 ג'

קלוריות - 90  קק"ל (ספק אנרגיה זמינה חשוב לגוף)

חלבונים - 1.0  ג' (כמות זניחה)

פחמימות -22  ג' (14% עמילן)

פחמימות זמינות -  21.5 ג'  (38% סוכרוז, 29% גלוקוז ו 58% פרוקטוז)

שומן -  0.5 ג' (דל שומן)

סיבים תזונתיים -0.5 ג' (2.7-5.3%)

 

ויטמין A  -8  מק"ג (טוב לראיית לילה, לבריאות השיניים והעצמות)

ויטמין B1  -0.05  מ"ג

ויטמין B2  -0.1  מ"ג

ויטמין B3  -0.8  מ"ג

ויטמין 6B פירידוקסין - 0.36 מ"ג (למערכת החיסון, לפעילות מוחית ולבבית. מכיל 46% מצרכי היום של ויטמין זה ולכן תורם לא רק לאנרגיה אלא גם לפעילות העצבית התקינה).

חומצה פולית - 0.016 מ"ג

ויטמין  C -9 מ"ג (לבניית קולגן החיוני לרקמות כמו עור ורצועות, תורם להחלמת רקמות ולמערכת החיסונית)

ויטמין D -   (ספיגת סידן, עזרה לאיזון המערכת החיסונית)

 

ברזל - 0.5  מ"ג

סידן -10 מ"ג

אשלגן -375  מ"ג (23% מתכולת האשלגן החיונית ליום)

נתרן -1  מ"ג

 

ערך גליקמי 65 (55-70 נחשב לערך גליקמי בינוני)

העומס הגליקמי נמוך יחסית אך יש לקחת בחשבון עומס גדול כאשר אוכלים מספר בננות רב ביום.

 

 

 

 

משקם פעילות מעיים - בבננה יש סיבים כמו צלולוז, המיצלולוז ואלפגלוקאן. הסיבים יכולים להועיל גם לעצירות (אם שותים מספיק מים) וגם לשלשול (בזכות התכונות ההיגרוסקופיות של סיבים כמו פקטין המצויין בבננה).  הבננות עשירות במיוחד ב FOS = Fructooligosaccharide  אשר מהווה פרה-ביוטיקה לחיידקים ידידותיים ומשפר את ספיגת הסידן. לכן כדאי לאכול בננות לאחר טיפול אנטיביוטי.

במחקר שבוצע על 57 תינוקות משלשלים בגיל 5-12 חודשים נמצא שטיפול עם פקטין ממקור של בננה או של תפוח צמצם שלשולים ב 50% מהמקרים.

הערה: תופעות לוואי אפשריות: עודף בננות עלול לגרום לשלשול או לעצירות מתון (תלוי בשימוש ובכמות המים הנלוות). יש הטוענים שהבחלת בננות מנטרלת תכונה רפואית זו ואולי גם תכונות רפואיות נוספות

 

מצמצם כיבים וצרבות - לבננות יש השפעה נוגדת חומציות ולכן היא טובה לטיפול בכיבים בקיבה ובתריסריון. לבננה פלאבונואיד בשם leucocyanidin שמגביר את צמיגות הריריות של ממברנות מערכת העיכול בקיבה. בגלל מיתון החומציות הן גם מתאימות לצרבות (יש האומרים שניתן לשתות אותן כמילקשייק, אך יש לזכור שחלב יכול לעורר תגובה משנית של חומציות ואינו מתאים לכל אדם).

 

מרכך יציאות - לבננה תכונות לקסטיביות (משלשלות) מתונות ולכן יכולה להתאים ללחלוח מערכת העיכול במצבי עצירות, בעיקר בילדים. הבננה מכילה סיבים אשר מאפשרים ספיגת נוזלים וצמצום שלשולים במצבי דיזנטריה. היא גם מסייעת בריפוי פצעים של מערכת העיכול.

 

מפחית סיכון לשבץ מוחי - רמות האשלגן בבננה מפחיתות את הסיכון ל CVA . במחקר שנעשה על אוכלוסיית אנשים מעל גיל 65 נמצא קשר ישיר בין רמות האשלגן לסיכון לשבץ מוחי.

מפחית כולסטרול - מחקרים שונים מצביעים על יכולת הבננה להפחית כולסטרול. נראה שהמנגנון מתבסס על סיבים אשר מסייעים בהפרשת מלחי מרה.

 

משפר פעילות מוחית - נבדקה השפעת תמצית בננה, תפוח ותפוז על נוירונים (תאי עצב). נמצא שפיטוכימיקלים פנולים של הפרי מנעו נוירוטוקסיות (רעילות) על התאים. בין שלושת הפירות, נראה שלתפוחים היתה השפעה נוירוטוקסית הכי יעילה בשל נוגדי החמצון שבו. אחרי כן השפיעו הבננות ואחריהן מיץ התפוזים. נראה שפירות אילו עשויים להגן מפני נזק חמצוני ולצמצם סיכון למחלות עצביות ניווניות כמו אלצהיימר. מספר מחקרים מצביעים על האפשרות שבננה משפרת למידה.

 

מועיל למצב הרוח - לבננה רמות טריפטופן גבוהות. טריפטופן היא חומצה אמינית שהופכת במוח לסרוטונין ולכן משפיעה על מצב הרוח לטובה. הסוכר בבננה מעלה את האינסולין בדם. האינסולין מכניס חומצות אמינו אחרות אשר מתחרות עם הטריפטופן על הכניסה למוח ולכן מגדילים את הסיכוי שהטריפטופן יהפוך לסרוטונין ושיפר את מצב הרוח.

בנוסף, לבננה יש רמות גבוהות של ברזל המסייעות ליצירת המוגלובין בדם ולמניעת אנמיה, דבר התורם לשיפור קוגניטיבי אף הוא.

 

מקלה על חמרמורת (האנג-אובר) - אחת הדרכים המהירות ביותר להקל על חמרמורית היא שתיית מילקשייק של בננה, חלב ודבש. הבננה מקלה על בעיות עיכול ועושה הידרציה מחודשת (הרוויה) של הגוף. היא גם מקור חשוב לאלקטרוליטים כמו מגנזיום ואשלגן, רכיבים שנפגעים בזמן צריכת אלכוהול.

 

מפחית לחץ דם - בננה בגודל בינוני מספקת 467-350 מ"ג אשלגן (פוטסיום). האשלגן מרפה שרירים כולל שרירים חלקים המקיפים את כלי הדם. מחקרים מכוונים על השפעה דומה לזו של מעקבי ACE . התוצאות יעילות יותר בבננות בשלות מאשר באילו שאינן כך. שתי בננות ליום מפחיתות את לחץ הדם ב 10% תוך שבוע.

 

שומרת על בריאות הכליה - הבננה משפרת תפקודי כליות בזכות רמות האשלגן שבה. רמות אשלגן נורמליות מעכבות הפרשת קלציום לשתן ובמקביל מצמצם את הסיכון לאבני כליה. מחקר פרוספקטיבי שוודי שנמשך יותר מ 13 שנים על עשרות אלפי נשים בנות 40-76 הראה שצריכת 2.5 פירות ליום מצמצם את הסיכון לסרטן הכליות ב 40% . בין הפירות נמצא שצריכת בננה 4-6 פעמים בשבוע היתה בעלת היעילות הטובה ביותר.

 

תרומה למערכת החיסון - בננה מכילה 15% מהצרכים היומיים של ויטמין  C ו- 25% מה RDA  (רמה יומית, מורשה, מומלצת של הרכיב) של ויטמין 6B . זהו ויטמין חיוני ליצירת נוגדנים וליצירת כדוריות אדומות. כמו כן, הויטמין משתתף במטבוליזם של שומנים, ממריץ את מערכת החיסון ומשפר עמידות הגוף מול פתוגנים חיצוניים.

ויטמין 6B גם מסייע להקלה על תסמונת קדם וויסתית PMS ומווסת רמות סוכר, דבר שיכול להשפיע על מצב הרוח.

 

תזונה מתאימה לתינוקות - בננה היא מזון התחלתי מוצק מתאים לתינוקות. בננה בשלה מעוכה היא מזון בריא ופשוט לתינוקות המכיל אשלגן, סיבים, סידן וויטמינים שונים. הבננה קלה לעיכול ואינה מסיבה אלרגיות בדרך כלל. היא מונעת שלשולים ועצירות ומסדירה פעילות מעיים.

 

מקור זמין לאנרגיה - בננה מכילה סוכרוז, שזה הסוכר השולחני המורכב מגלוקוז ופרוקטוז, בשילוב עם סיבים. לכן היא נותנת תמריץ אנרגטי. שתי בננות בשלות מעניקות מספיק אנרגיה לעבודה במאמץ בינוני למשך כתשעים דקות.

 

 

בדרום מזרח אסיה ובאתיופיה משתמשים גם בפרח הבננה למאכל וכריפוי. ניתן לבשל את הפרחים ולאכול במקרים של סוכרת או אולכוס. שימוש של 0.15-0.25 גרם לק"ג משקל גוף של תמצית פרחי בננה בכלורופורם למשך 30 יום הראה הפחתה משמעותית של רמות הסוכר בדם. לתמצית פרחי בננה באלכוהול יש אפקט נוגד חמצון חזק המנטרל אנטי אוקסידנטים שפוגעים ב DNA .

כמו כן, במקומות מסוימים בעולם משתמשים בפרחים לטיפול בדיזנטריה (שלשול על רקע זיהומי)

בעלת אפקט מקרר של הגוף - על פי הרפואה הסינית הבננה מקררת. מורידה ולכן ממתנת את התגובה הרגשית

 

ניתן להשתמש בעלים לעטיפת מזון או להצלה והגנה מפני גשם או שמש. סיבי הגזע של הצמח מניבים סיבים רבים. הצמח מתפרק לחומרים אורגניים המזינים את המרחב שם הם גדלו ומפרה את האדמה.

הבננה יכולה ללחלח את העור ושיער הקרקפת ולמנוע קשקשים ולהגמיש את השיער. הבננה מתאימה במיוחד לשיער יבש או פגום אך יש להימנע ממנה במצבי אלרגיה.

החלק הפנימי של קליפת בננה יכולה לסייע לסילוק יבלות ויראליות על ידי הצמדתה לוורוקה (היבלת): מניחים את קליפת הבננה (החלק הפנימי לכיוון היבלת) וחובשים עד שהיא משחירה ואז מחליפים באחרת. הטיפול נמשך מספר שבועות. טיפול זה עשוי להקל גם על דלקת מקומית בעור.

כמו כן, ניתן למרוח את החלק הפנימי של קליפת הבננה להקלה על עקיצות יתושים.

לבננה יכולה להיות איכות נוגדת אקנה. מועכים רבע בננה למשחה חלקה ומכסים את הפנים ל 15-20 דקות ואז שוטפים במים חמימים וקרים לסירוגין. לאנשים עם עור יבש מומלץ להוסיף חלב קוקוס למשחה.

 

 

 

שמה המקורי של הבננה בעברית היה "תאנת חוה" והוא תורגם מיידיש שם נקרא "חווה'ס פייג'ען". אמונה זו נבעה מכך שעלי הבננה ולא עלי התאנה שמשו את אדם וחוה לכסות את מערומיהם.

הבננות לא נזכרות בתנ"ך אך כבר במאה השמינית לספירה מתקיים ויכוח בין רבנים האם לברך "בורא פרי האדמה" או לברך "שהכל נהיה בדברו". הרב קיירא גאון (741 , בבל) פוסק שיברכו עליה בורא פרי האדמה, כנראה משום שהבין שמדובר בעשב ולא בעץ ובתור שכזה, אינו דורש תקופת עורלה וניתן לשתול אותו גם בשנת שמיטה.

ב 985 לספירה מתוארת הבננה כסוג גידול נפוץ בגינות של בית שאן ועל יד ים המלח. החכם הערבי מוקדסי מתאר את הפרי כמלפפון שעטוף בקליפה וליבתו ערבה.

 

הבננות נדדו לעולם החדש, לאמריקה ונקלטו היטב באזורים הטרופיים של אמריקה המרכזית. הסופר א.הנרי שחי בתחילת המאה העשרים התייחס להונדורס שנשלטה על ידי שלוש חברות אמריקאיות והשליטו אלימות על העובדים ועל השליטים, ומשם טבע את המושג "רפובליקת בננות".

 

הבננות גדלות גם באי הוואי השייך לארצות הברית. המסורת מספרת שהפולינזים הראשונים הביאו ארבעה שתילים ומשם התפתחו כל הזנים הקיימים באי. בתחילה הבננות שמשו רק את הזכרים העשירים ונאסר על הנשים לאכול מהן. רק ב 1819 הוסר הטאבו ונשים החלו לאכול בננות אף הן.

 

אגדה פיליפינית מספרת שבחורה יפה התאהבה בגבר צעיר שנראה כל כך יפה תואר עד שהיא סברה שהוא לא מהעולם הזה. הבחור אמר שהוא גר במקום כה רחוק שבו הכל יפה וטוב. בכל הזדמנות הוא סיפר לבחורה על ארצו היפה עד שיום אחד היא אזרה עוז ושאלה "מה אתה?".

הבחור היסס במענה ונראה מהורהר ועצוב. אחר ענה:  "שאלת את השאלה שניסיתי למנוע מתודעתך. הלילה יהיה הלילה האחרון שנפגש". לאחר בקשה נוספת מצידה הוסיף: "אני נסיך בן פיות ונוכחותי בעולם האדם זמנית. התאהבתי בך אך אבי אמר שאם את אוהבת אותי מספיק, לא תנסי לדעת מניין אני מגיע, אך אם תשאלי, יהיה עלי לעזוב".

הבחורה האומללה אחזה בידיו עד שהשמש עלתה לרקיע ואז הנסיך לנעלם. כיוון שהבחורה לא יכלה ללוות אותו הוא השאיר את ידי בן התמותה שלו בידיה. הבחורה ידעה שעליה להסתיר את ידי הקסם. על כן היא חפרה בור וכסתה אותם בסלע. היא באה לבקר את המקום מידי יום כדי לבכות את אובדן אהובה.