מחקר שהתפרסם לאחרונה בדק אוכלוסיית ילדים שסבלה מעצירות. המחקר גילה ש- 37% מהם היו עם מופנמות יתר (פי 4 וחצי מאוכלוסייה רגילה). תוצאות המחקר תומכות בגישה של הרפואה הסינית לפיה הסטגנציה קיימת תמיד גם ברמה הנפשית וגם ברמה הגופנית, לכן נמליץ תמיד לשלב טיפול במישור הרגשי לצד טיפול במישור הפיזי.
נציג זאת בדוגמא:
למטפל ברפואה סינית הגיעה נערה שסבלה מכאב ראש מאוד ממוקד ברקה הימנית, עצירות, כאבים טרום-ויסתיים חזקים ששיבשו את שגרת חייה, ובנוסף בתשאול התגלה שהיא גם עקשנית ביותר.
המטפל בוחן את התסמינים באופן הבא:
1. כאב הראש לא מפוזר אלא ממוקד במקום אחד.
2. ברגע שהמחזור החודשי מגיע יש זרימה והכאב הגניקולוגי משתחרר.
3. גם מבחינת העצירות משהו תקוע במקום.
4. מבחינה מחשבתית יש לאותה נערה מחשבות תקועות שחוזרות על עצמן (העקשנות).
המסקנה המתבקשת היא שיש לנערה חסימה בזרימה האנרגטית בגוף (סטגנציה של צ'י). אם נצליח להניע את הצ'י, לא זו בלבד שהבעיות הפיזיולוגיות יחלפו אלא גם יהיה שיפור בעקשנות. כאן צריך לסייג ולומר שלא ניתן לגרום לעקשנות להיעלם (זוהי תכונה מולדת) אבל ניתן לעדן אותה על ידי כך שמניעים את הצ'י לכיוונים הנכונים. לדוגמה: במקום שהנערה תפגין גישה עקשנית נגד ההורים, החברה, בית הספר והמורים - היא תתעקש על הצלחה, הישגיות, מעורבות חברתית וכן הלאה.
במה להתחיל את הטיפול: בצד הפיזי של הבעיה או בצד הנפשי?
לפי התפיסה הסינית, כשם שהגוף מעכל מזון כך הוא גם "מעכל" רגשות- אפשר לומר שהוא מבצע מעין מטבוליזם לתחושות. על פי עקרון זה, כאשר אדם מעכל את המזון בצורה לא תקינה הוא הופך להיות אלמנט שאינו מועיל לגוף. באופן דומה, כאשר אדם מעכל את מסת החוויות שלו בצורה משובשת, היא הופכת להיות אלמנט מכביד ולא נוח. במהלך הטיפול הסיני במעצורים נפשיים, תהליך ההשתחררות יתחיל דווקא במישור הפיזי בעזרת שיאצו, דיקור, תזונה וכו', ומבחינת המטפל זהו סימן לכך שהמטופל נמצא בדרך הנכונה. גישה זו יעילה במיוחד עם ילדים מפני שאינה דורשת תקשורת מילולית.
חומר זה מוגש כשירות ע"י הקליניקה של תמורות.
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים
ולידע כללי בלבד.