בשנים האחרונות מבוצעים שני תהליכים מקבילים, אך בלתי תלויים זה בזה, במישור הסדרת הרפואה המשלימה ככלל והרפואה הסינית כפרט:
א - תהליך רישוי
ב - תהליך אקדמיזציה
תהליך רישוי
נכון להיום, אין רישוי מסודר לתחומי הרפואה המשלימה השונים בישראל. אדם שלומד יומיים יכול להכריז על עצמו כמטפל בכיר בדיוק כמו אדם שרוכש השכלה בת ארבע שנים ויותר. אמנם קופות החולים, בתי החולים וחברות הביטוח אינן מכירות בעיסוקו, אך כל עוד הוא אינו מזיק לאיש ואינו נתבע, אין חוק שימנע ממנו פעילות זו.
במפתיע, עד שנת 2008 מצבן של שיטות טיפול אקדמיות מוכרות ורבות היה דומה. מעמד התזונאים הקליניים, הפיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק ומקצועות פרה-רפואיים אחרים פעל ללא רישוי חוקי, אף שבפועל כולם עבדו במסגרות ממסדיות.
עם הסדרת החוק במקצועות פרה-רפואיים אילו, התפנתה הכנסת לעסוק גם במקצועות שאינם נלמדים בממסד האקדמי. נראה שרפואה הסינית היא הבאה בתור!
תהליך אקדמיזציה
לתהליך זה אין כל קשר לחקיקה או למעמד חוקי. לראיה, מקצועות אקדמיים רבים לא היו מורשים ומקצועות מורשים (מטעם משרד התעסוקה או הבריאות, למשל) לא היו בהכרח אקדמאים. קיימות שתי בעיות עיקריות בקידום האקדמיזציה של הרפואה הסינית בארץ:
האחת - בתוך המועצה להשכלה גבוהה קיימות דעות שונות. למרות שהוועדה שהיא מנתה המליצה בפירוש לקדם את תהליך האקדמיזציה למקצועות שונים, המל"ג החליט לדחות את ההמלצה. הסיבות בחלקן פוליטיות ובחלקן עקרוניות או אידיאולוגיות.
השניה - במסגרת הרפואה המשלימה מתקיימות גישות שונות שחלקן ללא כל בסיס מדעי. הרפואה הסינית, לעומת זאת, מעוגנת במספר רב של מחקרים ונחשבת למדעית ביותר מבין השיטות שנידונו. כל זמן שכורכים את הרפואה הסינית כחלק מהרפואה המשלימה, יהיה קשה לקדם אותה במישור האקדמי.
האיגוד הישראלי לרפואה סינית מבין את הבעיה ולכן בחר לקדם את נושא האקדמיזציה בנפרד משיטות טיפול אחרות. התהליך ארוך ויתכן שיקח עוד מספר שנים.
מה צפוי לקרות בתהליך הרישוי?
ב 23-7-08 נפל בדבר בישראל. החוק החדש קבע, כי העוסקים בפיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת ודיאטניות יחוייבו לשאת תואר אקדמי ורשיון משרד הבריאות ובלעדיו לא יוכלו לעסוק בטיפול בציבור. על פי הצהרת המחוקקים, הכנסת תמשיך להרחיב את החוק למקצועות פרה-רפואיים אחרים. יש להניח כי במוקדם או במאוחר יחולו תנאי החוק גם על הרפואה המשלימה ככלל והרפואה הסינית בפרט.
אחד הדברים החשובים שקבע החוק הוא מבחני רישוי. לאחר לחצים פוליטיים ואחרים הוסכם כי כל המסיימים את לימודיהם מ 2008 ואילך יחויבו בעמידה במבחני רישוי ארציים. אנשי מקצוע שלמדו, עד לתאריך זה, בחו"ל יהיו זכאים גם הם לפטור מבחינות ובתנאי שעבדו או יעבדו במשך שנה תחת פיקוחו של איש מקצוע בכיר.
מי אחראי על כתיבת הבחינות?
תלוי!
אם הנושא אינו מאורגן, משרד הבריאות ממנה מומחים מטעמה לכתיבת הבחינות. במקרים בהם קיים איגוד חזק שמיסד את הנושא מלכתחילה, הוא נשאר מופקד על הבחינות (למשל במקרה של לשכת עורכי הדין). יש להניח שמשרד הבריאות ישמח להשאיר את הנושא בידי העמותה העוסקת בכך.
ומה מבטיח לנו שמשרד הבריאות יכיר בבחינות שכבר נערכו?
שום דבר. אלא שהתקדימים מהסדרי רישוי אחרים מאפשרים להעריך מה יקרה בעתיד. חוקים שהועברו בעבר מצביעים על הכשרה רטרואקטיבית לכל בעלי הוותק שעברו הכשרה מקובלת וקבלת "דור הביניים" תחת הגדרות ודרישות מסוימות. יש להניח שהכשרה בבית ספר מוכר ומבחנים ארציים יהיו בסיס עיקרי לדרישות. מובן שדרישות חדשות ומחמירות יותר יקבעו ל"דור החדש".
אין אפשרות להיות חבר באיגוד בלי לעמוד במבחנים. בינתיים, לא פחות חשוב, הכירו בנחיצות המבחן כמעט כל המרפאות של בתי החולים בארץ וכן חלק מקופות החולים. זו אך שאלה של זמן שבוגר לימודים לא יוכל להתקבל לשום מקום עבודה רשמי בלי לעמוד בדרישות סף אילו (חברות באיגוד על בסיס עמידה במבחנים).
אז למה ישנם בתי ספר שלא מעודדים את הבחינה?
כל בתי הספר מצהירים שהם בעד בחינה ארצית אך יש כאילו שפועלים בניגוד להצהרתם. המניעים הרשמיים הם התנגדות לעמותה או לתשלום עבור המבחן, אולם המניעים בפועל הם אינטרסים צרים של בעלי בתי הספר או חשש שלהם שתלמידיהם לא יעברו את הבחינות ורמת בית הספר תתגלה.
למדתי בבית ספר שאיני בטוח ברמתו. מה הסיכוי שלי לעבור את הבחינה?
רמת ההכשרה של בית הספר חשובה מאוד, אך בסופו של דבר, כל תלמיד שיתכונן היטב יוכל להשתתף בבחינה בהצלחה. לפני הבחינות מתארגנים בתי הספר השונים ומעבירים ימי לימוד מרוכזים לכלל הנבחנים, דבר שמקל באופן משמעותי על ההצלחה בבחינות.
דף עמדה על תואר אקדמי – תגובות לשאלות שהתעוררו
במידה והרפואה הסינית תוכר כמקצוע אקדמי, מה יהיה על מי שסיים את לימודיו?
על סמך נסיון קודם (כמו במקרה של אחיות שהוכרו למקצוע סיעוד, יש להניח שגם כאן, כאשר הלימודים יוכרו לתואר, יתבקשו כל מי שלמד בעבר להשלים נושאים ספציפיים הנדרשים על ידי האקדמיה. אנו מקווים שדרישות ההשלמה עבור בוגרי בתי ספר המריצים תוכנית העומדת בכל קריטריון אקדמי תהיינה מינימליות.
ומה דינו של זה שהאקדמיזציה חלה בתקופת לימודיו?
במקרה כזה, ישונו כל שיעור או מקצוע לפי הדרישות החדשות של המועצה להשכלה גבוהה.
ומה עושים בינתיים?
גם משפטים היה בעבר מקצוע לא אקדמי. לשכת עורכי הדין מסדה את תוכניות הלימוד ודאגה למבחנים ארציים. כך גם האיגוד לרפואה סינית בישראל. בית ספר אשר אינו עומד בדרישותיו או אינו שולח את תלמידיו למבחנים הארציים, יש להניח שגם לא יוכר בעתיד!
ההתמסדות היא בידינו ואין לחכות לגורמים פוליטיים שישלימו אותה!
לגבי רפואה סינית לתואר שני -
רעיון גרוע! פיזיותרפיה לומדים לתואר ראשון ואיש אינו חושב שזה צריך להיות תואר שני.
מסלול לימודים של תואר שני קצר משמעותית מזה של תואר ראשון. מכאן שאם יהיה מסלול כזה בארץ (המוכר על ידי המל"ג) הוא יפגע משמעותית ברמת הידע והנסיון.
עם זאת, כבר היום, רמת הלימוד והיקף ההכשרה של הרפואה הסינית ברוב בתי הספר בארץ עולה בהיקפה על רוב מסלולי התואר הראשון (למשל של עבודה סוציאלית) ומתקרבת בהיקפה לזה של מסלולים כמו תואר ראשון ללימודי רפואה או פיזיותרפיה.
לגבי תלונה כי המל"ג לא מגלה מספיק פתיחות -
לא אזכיר את שמו של בית ספר שבאופן עקבי נמנע מלשתף פעולה עם האיגוד, מונע מתלמידיו להשתתף במבחנים הארציים, עושה כל שביכולתו למנוע התקדמות לתואר אקדמי ומגיב באתר סינית כי "יש להצטער כי המל”ג אינו מגלה פתיחות להקניית ידע בתחום הבריאות ההוליסטית", בעוד שבפועל שמח על כך. והמבין יבין...