בסין המסורתית נהוג שהנערה המתחתנת עוזבת את בית הוריה ועוברת לגור עם משפחתו של בעלה. זהו מנהג עצוב מכיוון שבמקרים רבים מדובר על פרידה ממושכת ממשפחתה וזאת על רקע המרחקים הגדולים שבין כפר לכפר בסין. לרוב, אם הבעל ממשיכה להנהיג את הבית עד יום מותה ורק אז, תופסת הנערה (שהתבגרה בינתיים) את מקומה כשליטת הבית.
במצב הקיים כיום זוהי סיטואציה אכזרית בהרבה משום שלכל משפחה מותר להוליד ילד אחד ואם הילד יעזוב את בית הוריו, לא יהיה מי שיתמוך בהם בעת זקנתם והם ישארו בודדים.
אבל הסיפור שלנו מתרחש לפני זמן רב.
לפני שנים רבות חיה בסין נערה בשם לי-לי. היא התחתנה ועברה לגור עם בעלה וחותנתה (אם בעלה).
מיד עם הגיעה, גלתה לי-לי שחותנתה היא אישה קשה ביותר. החותנת מתחה ביקורת על לי-לי ורדתה בה ללא הרף. תוך זמן קצר הבינה לי-לי שיש לה חותנת בלתי נסבלת ואין סיכוי שהן תסתדרנה ביניהן. לי-לי היתה מתוסכלת מלשונה החדה והמעליבה של חותנתה, תסכול שהלך והעמיק ולווה לא פעם בוויכוחים קולניים.
כזכור, המסורת הסינית חייבה את הכלה לציית לכל משאלות החותנת ואף לקוד לה קידה ולכבד אותה.
הכעס והאומללות בבית גרמו ללי-לי ולבעלה מצוקה גדולה. בצר לה, פנתה לי-לי לרופא כפרי בשם מר חואנג, אשר עסק בצמחי מרפא ואיתו הייתה בקשר. היא סיפרה לו על המצב ושאלה אותו אם יוכל לתת לה רעל כלשהו שבאמצעותו תוכל להרעיל את החותנת ולשים קץ לסבל שלה.
מר חואנג השיב לה: "אני מבין את הבעיה ולכן אתן לך פורמולת צמחים אשר תרעיל את חותנתך באיטיות רבה. פעם ביומיים, הכיני ארוחה טעימה והכניסי מעט מצמחים האלו לתוך המנה שלה. כדי שהפורמולה תפעל, עליך לעסות את כתפיה וראשה של החותנת וכדי שאיש לא יחשוד בך כשהיא תמות, עלייך לנהוג בידידות רבה כלפיה: תמנעי מוויכוחים, הרבי לציית לה ולמלא את משאלותיה והתייחסי אליה כמו למלכה".
לי-לי הודתה למר חואנג ומיהרה לביתה כדי להתחיל במימוש מזימת הרצח של חותנתה.
היא זכרה את המלצתו של מר חואנג בנוגע למניעת חשדות ולכן שלטה במזגה, צייתה לחותנת והתייחסה אליה כאילו היתה אמה וטפלה בה בעיסוי .
בתוך ששה חדשים, השתנה המצב בבית. לי-לי למדה לשלוט ברוחה עד כדי כך מעט אף פעם לא התרגזה או איבדה עשתונותיה. במהלך ששת החודשים הללו היא נמנעה מכל וויכוח עם החותנת.
בזכות זאת שהיא הייתה חביבה יותר, השתנתה הגישה של החותנת כלפי לי-לי והיא התחילה לאהוב אותה כמו בת. היא ספרה לקרוביה כי לי-לי היא היא הכלה הכי טובה שיכלה למצוא. לי-לי וחותנתה נהגו עכשיו זו בזו כאם ובתה וכל זאת לאושרו של בעלה של לי-לי.
לאחר זמן חזרה לי-לי למר חואנג בבקשה לעזרה אחרת: "מר חואנג, עזור לי למנוע מהרעל להמית את חותנתי. היא הפכה להיות אשה נעימה ואני אוהבת אותה כמו את אמי".
מר חואנג חייך והשיב לה: "אין לך צורך לדאוג. מעולם לא נתתי לך רעל כלשהו. הצמחים שנתתי לך היו צמחים לחיזוק הצ´י והדם ולשיפור הבריאות. הרעל היחיד שהיה קיים היה בגישתך כלפי חותנתך, אבל הוא אינו קיים עוד והתפוגג בשל האהבה שהענקת לה".
הערת העורך:
הסיפור מציג לנו סוג של דילמה. האם, כאשר נאהב את היריד שמתעלל בנו, נזכה בסופו של דבר לאהבתו? מעשה נוצרי זה אולי ראוי להערכה, אבל לא מובטח לנו שאהבת האויב תמיד מביאה לתוצאות מקוות. החשש הוא שלפעמים להיפך...
עם זאת, אני רוצה להציג סיפור מהמרפאה שלי שאכן עבד בהצלחה:
אמא של ילדה הסובלת מקשיי הסתגלות שונים (ולמעשה נמצאת בטווח הקל של אוטיזם) התלוננה שהגננת לא משקיעה בילדה תשומת לב ולמעשה, כמעט שמתנכרת לה. היא חשבה לפנות במכתב תלונה אל הממונים שלה.
אני המלצתי להימנע מכך ובמקום זאת לכתוב לה מכתב מרגש המציין שהיא מודעת עד כמה קשה להתמודד עם ילדה שיש לה צרכים מיוחדים בתוך גן מלא ילדים רועשים ושהיא מעריכה כל תשומת לב שהגננת נותנת. את המכתב, לצרף לזר פרחים גדול ולתת בחג הקרוב.
למרות הסתייגות האם, היא נהגה כהצעתי וכשבוע לאחר החג חזרה בהתרגשות כשהיא מספרת עד כמה הגננת התרגשה מהמחווה ועד כמה היחס של הגננת לילדה השתנה לטובה...