במנזר זן יפאני שהיה ידוע בלימודיו המעמיקים וברמת המוסר הגבוהה שלו נתפס תלמיד בגניבה. תלמידי המנזר שתפסו את הגנב דרשו לגרש אותו אך ראש המנזר התעלם מבקשתם והמשיך להחזיק את התלמיד הסורר באותה מסגרת.
אך לאחר זמן מה נתפס אותו תלמיד גונב שוב. ושוב הופעל לחץ מצידם של תלמידי המנזר האחרים לגרש את הגנב אך פעם נוספת התעלם ראש המנזר מבקשתם והחליט להשאיר אותו.
כשאותו תלמיד נתפס בגניבה בפעם השלישית, פנו כל תלמידי המנזר בעצומה, בבקשה להרחיק אותו מהמקום. הם איימו שאם הגנב לא יגורש, הם יאלצו לעזוב את המקום.
ראש המנזר קרא את העצומה וכינס את כל באי המקום לאספה. הוא אמר להם: "אחי החכמים. אתם יודעים טוב ורע. אם תעזבו, תוכלו ללמוד במקום אחר. אבל אח מסכן זה אינו יודע מהו טוב ומהו רע. אם הוא יעזוב, מי ילמדנו אם לא אני? לכן אני אשאיר אותו גם אם הוא ישאר תלמידי היחידי".
הדברים נגעו לליבו של האח הגנב וזרם דמעות הציף את עיניו. כלהתשוקה שהייתה בו לגנוב נעלמה.
הערות לדיון
מתאים: לכל גיל
מצבים אפשריים: סיפור עצוב לאנשים שמרוב רצון לעזור, הם נמנעים משיקול דעת ופוגעים בסביבה
מטרות: דיון על האופן שבו צריך לקחת החלטות החשובות לכלל.
קצת פירוט: סיפור על מפעיל מגדלור שמרוב רחמים על אנשים לא מילא את תפקידו.