כאבי ברכיים – תקציר עבודת גמר (2008)

מאת: שגיא קשת

קישור לעבודה המלאה

מפרק הברך הוא מפרק המורכב ביותר מבין המפרקים בגוף. הגורמים החושפים את הברך לפציעות אקוטיות וכרוניות הינן רבות ומגוונות וכוללות: חבלה חיצונית, זיהום, כוח חיצוני.
כוח פנימי: הפעלת שריר בניסיון להתגבר על התנגדות גדולה. עייפות הגורמת לתגובה שרירית מאוחרת. חוסר שליטה ושיווי משקל – הנחת הרגל במנח לקוי. עומסים חוזרים היוצרים בגוף מיקרו- טראומה מצטברת. הסיבות הנפוצות הן: טכניקה לקויה. חוסר שליטה במנח הגוף (יציבה) עם וללא תנועה. חוסר שליטה בתנועות הגוף. פציעות ישנות שלא שוקמו לגמרי.פגיעה תוך מפרקית ישנה.
קיימים גורמים פנימיים כמו תהליכים דלקתיים לא זיהומיים, מחלות ניווניות, מחלות של רקמת חיבור על רקע אוטואימוני, שקיעת מלחים סביב רקמות, הצטברויות נוזלים.בעיה אקוטית שלא טופלה כראוי יכולה להוות בסיס לבעיה כרונית.

את האבחנה עושים ע´י בדיקת ההיסטוריה הרפואית של החולה,מרכיב מהותי במיוחד במקרה של בעיה כרונית, תשאול לגבי כל הסימפטומים של המטופל, בדיקה פיסיקלית של הברך, ביצוע בדיקות הדמיה ובדיקות מעבדה לפי הצורך בכדי להגיע לאבחון נכון של המחלה.

הטיפול נחלק לטיפול שמרני וטיפול ניתוחי. הטיפול השמרני כולל מנוחה, פיזיוטרפיה, תרופות נוגדות כאבים, תרופות נוגדות דלקת ללא סטרואידים ובמקרה הצורך גם מתן סטרואידים מקומי-הזרקה למפרק או בבליעה. בטיפול הניתוחי ינסו לתקן את הבעיה ע´י חיבור רצועות או הסרת קרעים והצטברויות, החלפה של מפרק הברך במצבים בהם תיקון מקומי בלתי אפשרי.

בראיה הסינית מתקשרת הברך בעיקר לכליות, אך יכולות לנבוע ממספר רב של גורמים. באבחנה המבדלת נבחין בין מצבי עודף: חדירת פתוגן חיצוני רוח קור ו/או לחות, רוח חום ולחות, סטגנציה מקומית של צ´י ו/או דם עם או בלי סטגנציה של הכבד ברקע, לבין מצבי חסר: חסר צ´י בכליות, חסר יאנג בכליות, חסר יין בכליות, חסר ג´ינג, חסר בטחול, חסר דם בכבד.
ברוב המקרים ובמיוחד במצבים כרוניים כדאי להקפיד על עקרונות התזונה המתאימים לסינדרום השורש ופעילות תנועתית מחזקת כמו טאי צ´י ו/ או צ´י גונג.

בחלק המעשי השתתפו שלושה מטופלים אשר סובלים מבעיות במפרק הברך. טווח הגילאים נע בין 25 ל-41 שנים. מטרת העבודה המעשית היא לבחון האם טיפולי שיאצו יקלו ו/או יפתרו את בעיית הברך.
מבחינה מערבית: כל המטופלים סובלים ממים בברך בעקבות טראומה.
מבחינה סינית: כל המטופלים אובחנו כסובלים הן ממצב חסר והן ממצב עודף, האבחנות העיקריות אצל המטופלים היו: פלישת רוח קרה, סטגנציה מקומית של צ´י ו/או דם לכל המטופלים, חסר צי´ בטחול וסטגנצית צ´י בכבד, חסר צ´י ודם וסטגנצית צ´י בכבד.
העיקרון הטיפולי היה הנעת סטגנצית צ´י ופיזור לחות בברך, חיזוק צ´י ו/ או דם בהתאמה למטופל.
תוצאות הטיפול: בכל המטופלים היו ירידה בתדירות ובעוצמה של הכאבים והנפיחות.

קישור לעבודה המלאה
קישור לעבודות גמר נוספות בנושאים הקשורים לאורתופדיה