מבוא – לוחות שנה
קודם שנדבר על ראש השנה העברי, נבהיר לעצמנו מהי שנה: כשאנו מדברים על המושג שנה אנו מדברים על הישנות, כלומר מחזוריות בטבע. כלומר מדברים על מערכות שקשורות לאסטרונומיה ולגורמי השמיים. המחזוריות מוערכת כפרק הזמן שלוקח לכדור הארץ להקיף את השמש ולחזור לאותה נקודה. זוהי
שנת שמש או שנה סולארית. היא נמשכת 365 ורבע ימים לערך.
כיוון שבני האדם רגילים להסתדר עם ימים שלמים אז 365 ימים שלמים זו לא הספירה הנכונה. אנו נמצאים רבע יום אחורה. כך, מדי שנה, אנו מפסידים רבעי ימים. לכן, פעם בארבע שנים, מוסיפים יום ל 28 בפברואר הוא ה 29 בפברואר, כדי לאפס את הלוח.
שיטה אחרת מונה את התנועה המחזורית על פי מסלול הקפת הירח סביב כדור הארץ. זו שנה לונארית או
שנת ירח. ירח = חודש. מולד הירח מציין את ראש החודש ביהדות. משך מחזוריות הירח הוא כ 29 וחצי יום. לכן יש חודשים שמונים 29 יום ואחרים 30
זהו הבסיס למושג נוסף הקשור לשנה: אם בודקים את תנועת כדור הארץ סביב השמש ובמקביל את הירח סביב כדור הארץ, אנו מגלים שחלו 12 הקפות ירח בשנה. 12 חודשים אילו הן שנת לבנה.
שנת לבנה נמשכת 354 יום ועוד כמעט חצי יום.
הפער בין שנת לבנה לשנת חמה הוא 11 יום מדי שנה! (365-354).
שנת החמה קובעת את עונות השנה. ממצאים ארכיאולוגים תומכים בהנחה שחברות חקלאיות בעולם הקדום השתמשו תמיד בלוח החמה.
לעומת זאת, חברות נוודיות שעסקו פחות בחקלאות בחרו להשתמש בחברה הירחית כלוח השנה המועדף. החברה המוסלמית התבססה על הלוח הלונארי כיוון שהתפתחה מנוודים ולכן חודש הרמדאן זז מדי שנה ולפעמים הוא בקיץ ולפעמים הוא בחורף. לעומתם הלוח הסולארי אומץ על ידי חברות נוצריות שהתבססו על החקלאות.
הלוח העברי
הלוח העברי הוא לוח מעניין שכן הוא שילוב של שני הלוחות. ישנם חגים חקלאיים שחייבים לצאת בעונות שנה מאוד מוגדרות. מצד שני – החודשים נקבעים על פי הירח. איך משלבים? על ידי עיבור השנה. זהו התיקון המאפשר תיאום בין שני הלוחות.
מה אומר העיקרון של שנה מעוברת? כל שנה מצטבר פיגור של 11 ימים. מכיוון שאנו עובדים על ימים שלמים אז מוסיפים חודש בן 30 יום ונשארים בחסר של 3 ימים. אם עושים זאת במחזוריות של 7 פעמים מדי 19 שנים אז מגיעים בדיוק להתחלת הלוח מחדש.
פסח חייב לצאת תמיד באביב. לעולם לא יוכל להיות לפני ה 22 במרץ כיוון שזוהי התחלת האביב. כל מנגנון העיבור מאפשר תיאום עונות השנה החקלאיות לחגים.
מבנה לוח השנה הסיני
לוח השנה הסיני דומה בהיבטים רבים ללוח העברי. הוא כולל קומבינציה מוכרת של לוח סולארי ולונארי.
קיימים מאפיינים דומים בין שני הלוחות:
* הלוח הסיני כולל 12 חודשים בשנה ובשנים מעוברות 13 חודשים.
* שנה רגילה כוללת 353-355 ימים ושנה מעוברת 383-385 ימים.
* שני הלוחות מתייחסים לסדר גודל של כ 5000 שנים (הסיני ב 2637 לפני הספירה והעברי ב 3760 לפני הספירה הנוצרית).
* שני הלוחות עברו התפתחות במהלך ההיסטוריה. אמנם היהדות טוענת לעקביות מקראית של לוח השנה, אך בתקופת הרב שמואל ובתקופת הרב אדא ואחריו הרב חננאל חלו שיפורים שונים והתאמות הלוח העברי ללוח היוליאני (הרומי). התאמות אילו שפרו ללא ספק את הלוח ביחס להנחיות המקראיות, אך העלו (למדקדקים) שאלה תיאולוגית מרתקת: בחישוב לאחור על פי הלוח העברי יוצא שמולד ראשון מאחר בשבעה ימים ותשע שעות לערך, מה שלא אפשר להם להיברא באותו יום (יום רביעי). אבל נניח לסתירה זו (ולא היחידה, אבל זה נושא למאמר מרתק אחר) ונתמקד בענייננו.
קיימים גם הבדלים לא מעטים:
* ראש חודש עברי (או מוסלמי) מתחיל עם הולדת הירח. ראש חודש סיני מתחיל כאשר הלבנה במלא חשכתה.
* בלוח הסיני קיימים ארבעה ימי ציון התואמים למצב זווית השמש הקובעים את סידור עונות השנה.
* בלוח הסיני החודש המעובר יכול להיות כל אחד מהחודשים, בעוד שבלוח העברי החודש המעובר יכול להיות אדר בלבד.
* בניגוד ללוחות השנה המוכרים במערב (העברי, המוסלמי והנוצרי) הלוח הסיני אינו מונה את השנים לפי הרצף אלא מכנה בשם כל שנה במחזוריות של 60 שנה (מבנה אסטרולוגי המתקשר לשיטת הטיפול Stems and Branches ).
תופעת המחזוריות בראי היין והיאנג
כמה מפתה להניח שלוח השנה הלונארי הוא יין יחסית ללוח השנה הסולארי המייצג יאנג. הפיתוי נובע הן משום שירח לעומת שמש הוא יין לעומת יאנג והן משום שלוח השנה הסיני נקרא
Yin Yang Li כלומר לוח לונארי – סולארי.
אלא שאם נתייחס למטרות הלוח הרי שתרבות חקלאית הרבה יותר סטאטית ומניבה חומר ולכן יותר יינית באופייה בעוד שתרבות נוודית יותר מדברית, דינאמית ומצומצמת במאגרי מים, כלומר יותר יאנגית. התפיסה הסינית והעברית מתייחסת לעונות השנה כגורם עקרוני וחשוב בעולם הרפואה ובסדרי החיים של הפרט והמדינה. מסיבה זו לא יתכן שתאריך המסמל את האביב יחול בקיץ (להבדיל מהלוח המוסלמי, למשל, בו לפעמים יוצא חודש רמדאן בעונות חמות ולעתים בעונות קרירות).
מכאן שהתרבות הסינית, כמו גם התרבות העברית הייתה חייבת להתחשב הן באלמנט הייני והן באלמנט היאנגי של מחזוריות השנה ולכן שלבה בין שתי השיטות.
בקריצה (כלפי מעלה?) נתן להציג משולש שקודקודו פונה אל השמים כצורה המסמלת את היאנג, ומשולש שקודקודו פונה מטה כצורה המסמלת את היין. צאצאי העברים השכילו לשלב את שני המשולשים זה עם זה ולצור צורת מגן דויד שהיא גם היין וגם היאנג.
הסינים בחרו בסמל יותר דינאמי, חסר זוויות וזורם, הוא סמל הטאו (סמל היין והיאנג המפורסם). גם ביהדות וגם בתפיסה הסינית מחזוריות היא חלק מתפיסת חיים. אצל הסינים התופעה באה לידי ביטוי במחזוריות החיים בצומח ובחי, בגלגולי נשמות, במחזוריות הטבע ועונות השנה, במחזוריות הדם, הצ´י והג´ינג. זוהי מחזוריות ללא התחלה וללא סוף.
ביהדות המחזוריות תקפה במובנים דומים, אך יש לה פינות. חגים וראשי שנה המסמלים נקודות מפנה חדות בין כל שלב ושלב של השנה. תאריכי גיל המהווים נקודות ציון חדות ובעיקר תאריך המוות המסיים פרק (יש לזכור שתפיסת החיים שאחרי המוות התפתחה רק בימי בית שני ואינה חלק מן האמונה העברית הקדומה).
מתי חל ראש השנה העברי?
אם שנה זה דבר מחזורי, לאליפסה אין התחלה ואין סוף. לכן ההחלטה על ראש השנה היא החלטה שרירותית לחלוטין. ניתן לבחור בכל נקודת התחלה וממנה לבצע את נקודת הספירה. לכן אנו יודעים שלאורך ההיסטוריה היו ראשי שנה רבות. בלוח השנה העברי יש ארבע ראשי שנה, ארבע נקודות שהן תחילת השנה לעניינים שונים:
א´ ניסן =
ראש השנה למלכים. הוא ראש השנה לחודשים. לכן ניסן נקרא החודש הראשון ואילו תשרי הוא החודש השביעי.
א´ תשרי = הוא
ראש השנה לשנים. לכן במניית השנים לעולם חוגגים יום זה.
א´ באלול =
ראש השנה למעשר בהמה. מעשר בהמה היא מצווה מהתורה. יש לתת פרה אחת על כל 10 פרות שנולדו בשנה מסוימת משנת המס א´ באלול ועד לתום השנה מתאריך זה.
טו´ בשבט או א´ שבט =
ראש השנה לאילנות. המשמעות היא שהפרות שסיימו לחנוט עד תאריך זה שייכים לשנת המס הקודמת. (בהמשך ראש השנה לצרכי מיסים הפך להיות ראש שנה לצרכי נטיעות, בהחלט נעים יותר...)
כל זה מביא אותנו לשנה העברית הכוללת את החודשים: תשרי, מר-חשון, כסלו, טבת, שבט, אדר, ניסן, סיון, תמוז, אב, אלול. השמות הללו מוכרים רק מימי בית שני (בכל התנ´ך יש רק ארבעה חודשים המוכרים בשמותיהם). אילו שמות שמקורם באלים בבליים ושהובאו על ידי שבי ציון.
וסתם להעשרה ולסיפוק סקרנות -
החודש התשיעי בשנה הקלנדרית הוא ספטמבר. ספטימה – שבע. אוקטה = שמונה. דקה = עשר. כך זה היה בעבר. אלא שאז יוליוס קיסר הגיע ורצה חודש על שמו. אחרי כן אגוסטוס גם רצה חודש על שמו. יולי ואוגוסט הם חודשים עם 31 ימים. יולי היה צריך להיות מלכתחילה 31 אבל אוגוסטוס רצה גם 31 כמוהו.
נקודה מעניינת היא למה בחודש פברואר 28 ימים? כי אחרי כל התוספות מה שנשאר שם זה 28 ימים, ולכן פברואר יהיה החודש שמקבל הכי פחות ימים וגם תוספת של יום אחד, כשצריך.
תשרי – יום הולדת לאנושות
לאחר שהבנו את החודשים עלינו להבין למה
תשרי?
א ניסן משקף את תחילת האביב. א´ אלול מתייחס לרוב הוולדות של הטבע. טו´ בשבט קשור לפרי האילנות. דווקא היום שאנו זוכרים מכל הוא היום שפחות ברור. מה קרה בא´ תשרי שנותן לנו משמעויות?
המסורת היהודית אומרת שהוא יום בריאת האדם, היום השישי לבריאה! זהו
יום ההולדת של האנושות. ´היום הרת עולם´. כיוון שכך יש ליום הזה משמעויות רבות. ראשית זוהי נקודת ציון להתחלה חדשה. זה לא רק יום טכני. הוא מקבל משמעות אחרת ביהדות המתייחסת למשמעות האדם בעולם.
המשמעות המרכזית של האדם בעולם היא עניין המעשים שלו.
ראש השנה הוא מעין יום ההולדת של האנושות. זהו הזמן בו עולם היהדות תובע דין וחשבון על המעשים שנעשו. ראש השנה נקרא ומוגדר כיום הדין. ביום זה האנושות עומדת למשפט שתוצאותיו הם פסק דין. לכן מברכים את ´לשנה טובה תיכתב ותיחתם´. (אבל לא רק ראש השנה).
כשנדבר על חגים נדבר ברבדים השונים: מצוות דאורייתה כלומר מצוות שמקורן מהתורה. מצוות דרבנן (מהרבנים) שהן קצת פחות חשובות ומנהגים שהם פחות חשובים אם כי לעתים הם נהוגים יותר.
כשאנו מדברים על חגי תשרי אנו מתכוונים לחגים הבאים:
* ראש השנה
* יום הכיפורים
* סוכות
* שמיני עצרת
* צום גדליה
* שמחת תורה
מנהגי ראש השנה
אבל נחזור לענייננו. אמרנו שראש השנה הוא יום בריאת האנושות.
אם לאדם יש אחריות על מעשיו אז ראש השנה מחייב דו´ח שנתי.
ראש השנה הוא יום הדין, לא רק של האדם היהודי אלא של כל האנושות כולה. בעקבות הדין והחשבון תבוא התוצאה. המנהגים המפורטים נהוגים בראש השנה העברי. למנהגי ראש השנה הסיני ניתן ללחוץ כאן:
ראש השנה הסיני
תאריך ראש השנה הוא א´ תשרי. הראשון לחודש השביעי (על פי התורה, כאשר ניסן הוא החודש הראשון). בתורה, אגב, מצוין שראש השנה הוא יום אחד בלבד. למה חוגגים אותו על פני י
ומיים? כי בעבר, היה חשש שהעברת המסר לגבי תחילת החודש יוחמץ ביום (על ידי יהודים הגרים רחוק מן הארץ) ולכן קבעו את החג על יומיים. כך לא יקרה מצב שמשהו יפספס את החג.
היום כשאנו מציינים את ראש השנה אנו חוגגים אותו ביומיים שהם יום הדין. זה מביא אותנו למצווה הכמעט יחידה של יום ראש השנה שהיא מצוות
תקיעת שופר. שופר הוא קרן איל והוא כלי מאוד לא מוזיקלי. אי אפשר לנגן שם תווים. מטרת השופר היא לא להיכנס לאוזן אלא ללב. השופר הוא לא מטרה אלא אמצעי. כמו סירנה של אמבולנס. השופר לא בשביל אלוהים אלא בשביל בני האדם. קולו חודר לחדרי הלב ומאפשר לו לחשוב ולעשות את חשבון הנפש שלו.
יש מנהגים נוספים שמאפשרים לאדם להגיע לעניין הנ´ל. למשל
התרת נדרים. זהו מנהג שנוהגים אותו ברוב קהילות ישראל בערב ראש השנה. חלק מהדין וחשבון זה להיכנס ´בלי חובות´. או כמו שנאמר ´בלי נדר´. ביהדות אין ´סתאאאם´ אבל כיוון שבפסיכולוגיה האנושית קורה שאנו אומרים דברים בלי להתכוון אליהם, אז אנו מתירים את הנדר. זה לא כולל נדרים שהתכוונו אליהם אלא רק מה שלא התכוונו. לכן זהו מנהג ולא מצווה והוא יותר כללי. כך הוא נותן לאדם את התחושה לחשוב על מה הוא אומר.
בצורה דומה, בראש השנה עצמו אחר הצהריים, יש את מנהג
התשליך. נוהגים ללכת למקום שיש מים ויש טקסטים שמדברים על כך ומבצעים אקט סימבולי של ניעור הכיסים ושולי הבגד, כדי להיכנס נקי עם דו´ח אפס, לפחות.
新 年 快 乐
Sun Nien Fai Lok
בעברית: שנה טובה
למידע נוסף
למאמר אודות ראש השנה הסיני ניתן ללחוץ כאן:
ראש השנה הסיני
למאמר אודות תמורות ומייסדיה ניתן ללחוץ כאן:
אודות תמורות
להסבר אודות תכניות לימודים בתמורות (רפואה סינית, שיאצו, טווינה, נטורופתיה סינית, תזונה, עיסוי רפואי) ניתן ללחוץ כאן:
לימודים בתמורות
חומר זה מוגש כשירות ע´י צוות הקליניקה של תמורות. © Tmurot
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.