סיפור זה מיוחס לרב נחמן מברסלב אף שיש לו מקורות שונים.
רק ניצול אחד שרד את טביעתה של הספינה הגדולה. עם זרם המים הגיע לחופו של אי בודד. על האי הצליח להתקיים איך שהוא כשהוא מקפיד להתמיד בתפילותיו אל האל, להודות לו על כך ששרד ולבקש ממנו שיציל אותו מתוך אותו אי.
מידי יום התפלל מעומק ליבו. למרות היותו רעב ופצוע הוא הצליח להקים לעצמו צריף קטן מעצים שנסחפו אל החוף ולצור לעצמו מחסה מפגעי מזג האויר ומחשש לחיות טורפות. הצריף גם שמש למקום אחסון למעט החפצים שנסחפו איתו בים ולמקום של ביטחון בתוך חוסר הוודאות הגדולה שאפפה אותו.
אך יום אחד עלה הצריף באש ועימו כל רכושו. הלהבות איימו להתפשט אל היער ובצר לו הוא פנה אל אלוהים בכעס וקרא: איך יכולת לעשות זאת, אלי? למה אתה מביא עלי אסון אחר אסון?
את אותו לילה בילה במערה סמוכה ביאוש מוחלט, אך למחרת, עם שחר הוא שמע קולות ספינה מתקרבת שבאה להציל אותו.
- "איך ידעתם שאני כאן" שאל בתמיהה.
- "ראינו את הצריף העולה באש ואת העשן הסמיך שהתמר מעלה" השיבו אנשי הספינה.
קל להתייאש, בעיקר כשהדברים מתרחשים בדרך שונה מזו שאנו התווינו, אך לעתים צריך למצוא בתוך הקשה והמכאיב ביותר גם את התקווה והטוב. לכל דבר יש את התכלית שיכולה להביא אותנו אל הדבר הטוב הבא.
הערה שלי
אם הסיפור אינו שייך לרבי נחמן מברסלב, הרי שהוא היה צריך להיות שייך לאותו אופטימי בלתי נלאה. הסיפור גם מזכיר את המעשה
באיש עני שהסוס היה כל רכושו. אך כאן המסקנה הולכת מהכיוון של המקריות לכיוון של יד מכוונת. ואם זה כך, יכולה לעלות השאלה למה האיש הודה לאל על שהצילו במקום לבוא בטענות מלכתחילה על זה שהוא גרם למותם של כל שאר האנשים בספינה? הדבר דומה למי שמברך ומודה לאלוהים על שניצל מפיגוע ומתעלם מכך שרבים אחרים קפחו את נפשם באותו מאורע...
ההבדל בין סיפור זה לסיפור על האיש העני שהסוס היה כל רכושו ברור. בסיפור על האיש והסוס אין למי לבוא בברכה על הדברים הטובים שמתרחשים אך גם לא צריך לבוא בטענות על הדברים הרעים. במקומות שאנו באים בתודה על כל הטוב, ניתן גם לבוא בטענה על כל הרע...