בעוד שבועיים יש לי מבחן גדול על מערכת העיכול (גסטרו).
אני בוחן את כמות החומר, המאוד גדולה, אם צריך להודות, ומחליט ששבוע למידה רציני יספיק לכך. גם כך יש לי המון עבודות אחרות להשלים קודם לכן.
כיוון שבשבוע הבא יש לי חופשת חג מהעבודה ומהלימודים אני מחליט שמיום ראשון הבא אחלק את החומר למנות שוות לפי ימי השבוע ואעמוד במשימה של כל יום. בינתיים, מוטב שאקדיש עצמי לסיום הגשת סמינר ועוד איזו עבודה קטנה על צמחי תועלת שהייתי צריך לסיים מזמן. לא נורא.
השבוע עובר במהירות בלי שהצלחתי לסיים את הסמינר ואת העבודה על צמחי התועלת. לא נורא, מדובר בעבודות קטנות ועל הסמינר אוכל לבקש דחייה, העיקר שעכשיו אתמקד במבחן הגדול בגסטרו. יש לי שבוע למידה נטו לעניין ואני מתכוון לנצל אותו כהלכה.
את השבת אני מנצל למנוחה, חברים, משפחה ואגירת כוחות לקראת השבוע האינטנסיבי המחכה לי.
יום ראשון מגיע ואני קם באופן מפתיע בשש וחצי בבוקר שזו השעה הרגילה. דווקא חבל, אומרים ששינה טובה משביחה את הלימודים.
לא נורא. ככה הרווחתי לפחות שעה וחצי למידה. אז אני קם ומתארגן על כוס תה.
את ארוחת הבוקר אדחה לשעה מאוחרת יותר, ממילה אני לא רעב וחבל על הזמן.
אני מתיישב ליד שולחן העבודה וכל החומר לצידי. אני מחליט קודם לחלק אותו ל"תקציב יומי" כפי שתכננתי.
אבל קודם אסיים את כוס התה שלי.
עד שאסיים אני מחליט להציץ בחדשות במחשב. ממילה לא יהיה לי אח"כ זמן לזה. הרי אני לומד.
בעודי עובר ברפרוף על החדשות, צדה עיני הודעה מעניינת על איזה סרט חדש שהתחיל השבוע. אני מחליט שאם אעמוד בכל תכנית הלימודים שלי, אצ'פר את עצמי. הרי אי אפשר ללמוד כל הזמן.
בינתיים התה התקרר. לא נורא, אני נגש למטבח להכין לי חדש.
כאשר אני במטבח אני רואה שנשארו כלים מאתמול. עד שהתה יתחמם יש זמן לשטוף אותם.
אני רוחץ כלים אבל אז המים שרתחו התקררו קצת בקומקום. אני אוהב את התה שלי חם. אז אני שוטף ידיים מהסבון ולוחץ שוב על הקומקום. אם כבר אני כאן, אז כדי לא לבזבז זמן אכין לי ארוחת בוקר.
אני מתלבט בין טוסט מפנק לבין דגני בוקר. טוב, צריך לחסוך בזמן אז קורנפלקס מזורז.
אני מוציא את החלב מהמקרר ומחפש את הקורנפלקס.
הקורנפלקס נגמר אבל יש קופסה חדשה. אני מוציא אותה מהארון ופותח אותה.
אני קולט שאם לא אסגור אותה היטב אז מחר יהיה לי קורנפלקס עם נמלים. כיוון שתוספת חלבונית זו לא מלהיבה אותי אני מחפש את הקופסה שבה היה הקורנפלקס הקודם.
אוי, שמתי אותה בכיור לשטיפה. לא נורא. ממילה צריך לסיים עם הכלים שהשארתי מסובנים.
אבל קודם אחמם שוב את המים בקומקום. בלי תה אי אפשר.
אני קולט שהשעה שמונה בבוקר והפסדתי את השעות המורווחות. עדיין לא נורא, הרי ממילה תכננתי להתחיל בשעה הזו.
אז אני חוזר אל שולחן העבודה שם מחכה לי התה הקר. מילה, אפשר לשתות גם תה קר.
אני מתחיל בארגון החומר. ראשית בודק שיש לי את הספר, את המצגת, שאלות תרגול שהמורה נתן ואת המחברת בה רשמתי דברים חשובים. בעיקר דגשים שהמורה נתן לקראת הבחינה.
אני מחליט קודם להתחיל בדגשים. עכשיו נזכרתי שהמחברת לא היתה לי בשיעור האחרון ורשמתי את הדגשים על ניר, איפה הוא לעזאזל?
כיוון שאני בחור מסודר יש לי סל למחזור ניר. אני פושט על הסל וממיין דף דף. מוצא שם חשבון שלא שילמתי, את האגרה לטסט של המכונית ואיזה מספר טלפון על פיסת ניר שהייתי צריך אתמול. אבל לדגשים של המורה אין זכר. בהיסח דעת אני מחזיר אותם לסל המחזור.
אני מחליט להתקשר לחבר. מכיוון שמדובר ביום חג אני מתלבט אם להתקשר בשעת בוקר זו ומחליט לשלוח מייל. בינתיים אתחיל לעבור על המצגת והחומר בספר.
אני עובר כחצי שעה אבל מבין שאין בזה טעם אם אין לי את הדגשים כי אז, אולי אלמד דברים שלא הייתי צריך ללמוד. אז אני שולח ס.מ.ס לחבר שיענה כבר למייל. אני לא ממתין לתשובתו וישר מתקשר אליו. מה יש? רק אני צריך לקום מוקדם בחג? שגם הוא יהיה רציני ויקום ללמוד...
במפתיע אני מוצא אותו ער. רק שאין לו מושג על מה אני מדבר. הוא לא קיבל שום מייל. אני ישר אומר שאבדוק ואחזור אליו. אופס, באמת כתבתי מייל אבל לא לחצתי על שלח. לא נורא, אני שולח וממתין לתשובה.
אני מקבל תשובה בת שני משפטים: המורה אמר ללמוד את כל החומר והציע לעשות חלוקה נכונה של ימים ולנצל את חופשת החג טוב. אילו היו הדגשים שהמורה נתן.
באמת זכרתי שהוא נתן דגשים, אבל עכשיו אני מרוצה כי הרי גם בלי שזכרתי מהם הדגשים אני מבצע אותם.
אני חוזר לספר אבל עכשיו אני באמת רעב. איזה סנדוויץ' קטן לא יזיק לי.
במטבח אני קולט שהכלים עדיין עם סבון והקורנפלקס עדיין מזמין נמלים. גם החלב בחוץ. אני מחליט לסיים עם שטיפת הכלי של הקורנפלקס ולייבש אותו. ביתיים אכין לי טוסט.
אני מוציא את הלחם, הגבינה, העגבניה ומחליט לפנק עצמי גם בזיתים. אני קולט שעוד מעט אצטרך גם לנקות טוסטר, מלאכה שלא רק שאני שונא אלא שהיא גם גוזלת זמן יקר. אז אני מחליט לעשות אותו בתוך ניר אפייה. אני מאוד גאה על היעילות והתכנון שלי.
הטוסטר מחובר לחשמל (למה לעזאזל ממציאים טוסטרים שמתחממים רק כשמחברים אותם לחשמל, אי אפשר להשאיר אותם מחוברים ולהפעיל עם מתג כמו כל מכשיר חשמל נורמאלי?) ועד שיתחמם אני מוציא זיתים לגלעון.
החבר מתקשר אלי ומזכיר לי שהמורה נתן טיפ לעבור גם על כמה שאלות תרגול שלא היו בחומר. הוא אמר שהן מאוד קלות ומתוכן תבחרנה שתיים בטוחות למבחן. אני מחליט קודם לעבור עליהן.
אז אני חוזר למחשב כדי לפתוח את שאלות התרגול. באמת חומר שלא למדנו. מה רוצה מאיתנו המורה הזה? טוב, ממילה מדובר בשאלות שנקבל במבחן בלי שינוי. ממש מתנה. אני עובר על התשובות במהירות ונראה לי שהחומר נקלט.
באמת לא שאלות קשות. ליתר ביטחון, מכיוון שמדובר בשאלות מתנה, אני מחליט לעבור עליהן פעם נוספת ביום שלפני המבחן.
אני מרוצה שכבר סיימתי משימה ונזכר בטוסטר החם שהשארתי על השיש. רץ אליו. עשן קטן מסתלסל מאיזו שארית גבינה צהובה שהשארתי מהפעם הקודמת. זה מזכיר לי שצריך ניר אפיה.
ניר האפיה במגרה. באופן מפתיע אני מוצא שם גם את המכסה של איזה מיכל פלסטיק שיכול להתאים לקורנפלקס. אם אמצא עכשיו את המיכל, לא אצטרך לשטוף וליבש את הקודם. איפה הוא לעזאזל?
לא חשוב, אסיים לרחוץ את הנוכחי, ממילה הוא כבר מסובן.
השעה די מאוחרת. אני תופס שאני מאוד רעב. מכיוון שכבר סיימתי עם שאלות הבחינה, אני חושב שזה מספיק להיום. עדיף שאלך לאכול משהו בחוץ ואולי גם לראות את הסרט. ממילה מדובר ביום הראשון של החג ונותרו עוד שישה ימים.
בסוף היום:
הקומקום רתח כמה פעמים אבל לא שתיתי תה.
הטוסטר חומם כמו שצריך אבל לא אכלתי טוסט.
הקורנפלקס מונח פתוח על השיש, לידו החלב. עוד לא נגעתי בהם.
הכלים שבכיור מסובנים היטב, אך לא נשטפו במים.
החשבונות והטסט לרכב עדין בסל למחזור ניר.
לא אכלתי ארוחת בוקר או צהריים.
לא שתיתי כלום.
למדתי כמה שאלות תרגול קלות אבל אני לא זוכר מהן כלום.
לא עברתי על שום מצגת או חומר בספר.
אני כל כך עייף מההשכמה המוקדמת ומהאינטנסיביות של היום שאני נרדם ומפסיד את ההזדמנות ללכת לסרט.
לא נורא, מחר יהיה יום חדש...
סוף דבר
שוב קיבלתי 60 שזה ציון לא מכובד לכל הדעות. היה לי אחד השבועות היותר מעייפים בחיי. אני לא מבין איך זה קרה לי שוב, הרי כל מה שאני עושה זה לשבת ללמוד מבוקר עד ערב. משהו לא בסדר במבחנים האילו...
למידע נוסף
איך להצליח בבחינות - גישה סינית עתיקה עם ראיה מודרנית