שני סמוראים התווכחו בניהם למי יש את החרב בעלת הלהב החד ביותר. בסופו של דבר הם החליטו להעמיד את השאלה למבחן:שניהם יטבלו את החרבות בנחל קטן ויראו מה קורה לעלים שחולפים בו.
הסמוראי הראשון טבל את להב חרבו וכשהעלה הראשון נגע בו הוא נחצה לשני חלקים כאילו היה חמאה.
הסמוראי השני טבל את להב חרבו. עלה נוסף התקרב אל הלב אך חלקיק שניה לפני שפגע בו, העלה זז הצידה וסטה מדרך הלהב.
שני הסמוראים הסכימו בניהם: להב החרב השניה חד יותר. זוהי החרב שאף אויב לא ירצה להתמודד איתה!
הערות למחנכים:
המשל מראה לנו על כיוון חשיבה שונה: לא הילד שמצליח להכות את יריבו הוא החזק אלא דווקא זה שעוקפים אותו ולא מנסים להסתבך איתו. לפעמים העוצמה היא לא בחדות הלהב אלא בהצלחה לעקוף את האויב. ברור שזהו רק משל נחמד משום שלעתים החרב צריכה להראות את תוצאותיה על מנת שיפחדו ממנה, אבל לעתים מספיק להזין בשמועות והתוצאה תספק.
סיפור זה עשוי להתאים כאשר אנו רוצים להראות שלאו דווקא הילד שהפגין תוצאות טובות יותר הוא ש"ניצח" וכי בזוויות ראיה שונות, לכל אחד יש ניצחון משלו.
למידע נוסף