כשהבודהיזם הגיע מהודו לסין לפני יותר מאלף וחמש מאות שנה, הוא פגש בקרקע מאוד פורייה. סין הקונפוציוניסטית הייתה בעלת מבנה חברתי מסודר המושתת על מערכת ערכים של יושר ומוסר, אבל הקונפוציוניזם, מעבר לפולחן הקיסר והאבות, מעולם לא הכיל מיסטיקה של התפתחות רוחנית. בין מרכיבי התרבות הסינית נשבה רוח הטאו שהעניקה לסין תוכן רוחני מסוים. אך הטאו, הפשוט והפתוח, גם הוא לא הכיל מיסטיקה, לא מסגרת תרגול מסודרת ולא שיטה פילוסופית סדורה. הבודהיזם ההודי הציע בדיוק את מה שהיה חסר - פילוסופיה רוחנית מכאן ועד להודעה חדשה, ומיסטיקה בדמותם של כוחות על ו"הארה". הבודהיזם נקלט בסין כמו זרע לאחר הגשם ותוך תקופה קצרה יחסית קיבל אריזה חדשה והתפשט במהירות רבה.
עשרה זרמים בודהיסטים צמחו בסין, וזרם הזן היה אחד מהם. חיצונית, זרם הזן דמה מאוד לזרמים אחרים: כמו בכל המנזרים הבודהיסטים, באולם הראשי של מנזרי הזן היה פסל של בודהה, נזירי הזן התהלכו קרחים ולבשו גלימות כמו נזירים מהזרמים האחרים וגם להם הייתה מחרוזת עם מאה ושמונה חרוזי עץ. אבל המיקום של מנזרי הזן היה תמיד רחוק בהרים ובשונה מהזרמים האחרים, סדר היום שלהם לא כלל בכלל לימודים עיוניים. מבחינה זו, אופי הלימוד והתרגול במנזרי הזן נותר קרוב מאוד לרוח הטאואיזם והוא התבסס על עבודת אדמה ועל תרגול מדיטציה.
מבחינה פוליטית, הדת הרשמית של סין התחלפה באלפיים השנים האחרונות מספר פעמים. כל שושלת קיסרים חדשה החליפה את מוסדות הדת הישנים בחדשים, ולסירוגין, קונפוציוניזם, בודהיזם וטאואיזם היו הדת הרשמית של הממלכה הגדולה עד לעליית הקומוניזם במאה שבעברה.
בשנת 845 ציווה הקיסר הטאואיסט וו-טסאנג לסגור את כל המנזרים הבודהיסטים בסין, אך חוק זה לא חל על מנזרי הזן. הקיסר לא ראה במנזרים אלה מקומות בודהיסטים ובתקופה זו הם פרחו ללא כל הפרעה. יתרה מכך, יורש העצר של הקיסר, הנסיך סואן-טסאנג, הצטרף למנזר זן כתלמיד מן המניין.
כשמגיעים למנזר בודהיסטי ועוזבים אותו, נהוג להשתחוות לפסל של בודהה שלוש פעמים. יום אחד הגיע אל המנזר בו שהה הנסיך זן מסטר הואנג-פו שהיה מורה חשוב ומפורסם בסין. הואנג-פו לא מצא פסל של בודהה באולם הראשי והוא שאל היכן הפסל כדי שיוכל להשתחוות כמקובל.
הנסיך סואן-טסאנג שהיה שם באותו מעמד, אמר לו כך:
"כל הפסלים הוצאו מהמנזר. בחיפושנו אחר הטאו, עלינו לא להיאחז בבודהה, לא בתורתו ולא בתלמידיו. מדוע כבודך מעוניין לבצע טקסים שכאלה?"
"אני לא נאחז בבודהה, בתורה או בסנגהה. אני רק עושה את הדברים הרגילים". ענה הואנג-פו.
"ומה הטעם בטקסים הרגלים?" שאל הנסיך.
הואנג -פו הנחית לו סטירה.
הואנג-פו היה זן מסטר. הזן הוא טאואיסטי, אבל קודם כל בודהיסטי.
לזרם הזן יש גם אמא וגם אבא: האמא היא רוח הטאו הפשוטה, הטבעית והזורמת. האבא הוא הבודהיזם, השיטתי והמסודר. בודהה הוא מורה והוא סלל את הדרך שבה הם הלכו. המטרה היא אכן להתחבר אל הטאו, אבל האדם הרגיל נזקק למסלול ולשיטה, וזה בדיוק מה שבודהה הציע.
זרם הזן בסין תמיד נותר קרוב לאביו ולאימו: הוי-ננג, הפטריארך השישי, קרא לעצמו: "איש טאו פשוט", וזן מאסטר רינזאי נהג לפתוח כל הרצאה במשפט: "ההולכים בדרך הטאו".
"מהי התורה עצמה?" שאל צ'ו.
"כשהבנת את הרעיון, הנח למילים", אמר זן מסטר טונג שאנג, חוזר על ציטוט של צואנג-צה.
"מהו טאו"? נשאל מסטר קואיי-שאן.
"ללא ראש זה טאו".
"אני לא מבין", התעקש הנזיר.
"עליך רק לתפוס את זה שלא מבין", הוא השיב.
להיות מוסמך לנזיר משמעו לקבל את כל מערכת החוקים הבודהיסטית לנזירים, ובמקביל דרך הזן, מטרתה חופש ושחרור מכל החוקים ושני הדברים חייבים לגור יחד.
בעולם המערבי אנו חיים תחת אידיאולוגיה שחרטה על דגלה את חירויות הפרט, את חופש הביטוי והעיסוק. אבל רובנו חיים תחת משטר תמידי ובלתי נראה. אנו מוקפים בקורים דקים וסמויים מן העין של מוסכמות, מחויבויות, קודים חברתיים, סולם ערכים ומערכת מוסרית. ואם לא די בכך, כל משפחה מורישה לצאצאיה מערכת פרטית של "מותר" ו"אסור" וכך חופשיים על פי חוק וכבוד בפועל, אנו מתנהגים בעולם.
החיפוש הרוחני הוא חיפוש אחר חופש אמיתי, פנימי, שהוא קל כמו נוצה ושמח כמו יום אביב. אבל למי שמגיע מעולם של קורים סמויים, קשה אפילו לראות את הכבלים. נדמה, שבשביל לעבור משעבוד פנימי בלתי נראה לחופש פתוח וחסר גבולות, נדרשים שלבי ביניים. שלבים אלה מספקים מערכת חוקים חילופית, שמאפשרת לתלות שלנו במערכת שקיבלנו לדעוך באופן הדגרתי. מערכת החוקים של הזן מחליפה את מערכת החוקים האישית איתה מגיע הבא בשערי המנזר, במערכת שווה לכל נזיר, אחד כמו כולם. מערכת חוקים גלויה ונראית לעין, שבעזרתה משתחררים ממערכת החוקים הישנה.
כשהלב מגלה את החופש, הביטחון העצמי מעמיק והפחד הולך ומתפוגג. כך אפשר יום אחד לגלות את החוק הפנימי האחד, היפה לכל מצב, את המצפון הנקי והפשוט, זה שיש לכל אחד. אט אט מבינים ש"נכון" ו"לא נכון" הוא דבר שכל אחד יודע ביחס לעמיו, אם רק יקשיב לעצמו ללא פחד. כשסומכים על עצמנו ומקשיבים למצפון הפנימי, או אז מתחברים אל תדר אחר עם החוק היחיד שקיים: הטאו.
המאמר נלקח מתוך ספרו של ניסים אמון, מורה דרך ומדריך רוחני, מפתח שיטת הטרילותרפיה המבוססת על הבנת מבנה הנפש, כפי שהיא באה לידי ביטוי בזן-בודהיזם ועל טכניקות מהפסיכולוגיה המערבית.
למידע נוסף